תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק מי שאחזו · דף עד:
אדמפלגי במהיום ולאחר מיתה, משמע דפלוגתא דע"מ הוי דומיא דמהיום ולאחר מיתה והוי גט ואינו גט לרבנן, אלמא לרב יהודה מספקא ליה בע"מ אי כאומר מעכשיו דמי או לא:
ליפלגי בע"מ, תימא מה ענין זה אצל זה דתרי טעמי נינהו דאפי' אי אמרי רבנן בע"מ דלאו כאומר מעכשיו דמי מצי סברי במהיום ולאחר מיתה דלא הוי חזרה, אלא למאי דפריך אליבא דר' יוחנן ניחא דלדידיה לא הוי גט כלל ומטעם גזרה הוא דאמרינן גט ואינו גט, וע"מ נמי אע"ג דלאו כאומר מעכשיו דמי, מ"מ חולצת ואינה מתיבמת משום הך גזרה, וה"פ לאשמעינן דגזרי רבנן אפי' בע"מ אע"פ שלא הזכיר מהיום, והוי מצי לשנויי דלא סבירא ליה בהא כר' יוחנן דמפרש מהיום מטעם גזרה, אלא ניחא ליה לשנויי אף כר' יוחנן:
חסורי מחסרא וכר, משום קושיא זו לא היה צריך לומר דפליגי רבנן אלא הכי הוה מצי למימר אם אמר שתתני לי אצטליתי ואבדה האצטלית תתן את דמיה ואמר רשב"ג וכו' אלא קים ליה דפליגי והלכה כמותם כדמסקינן:
הא לא איצטריכא, וכן הלכה כדמסיק, והא דאמרינן בפ' האומנים אתא מיטרא בפלגא דיומא פסידא דפועלים, שאני התם דשכירי יום והרי לא עשו מלאכתם, אבל הכא נחית ליה לעלמא מידי דחוה אשאר אריסין דדלו תלתא ואכלו רבעא אפי' אתא סיטרא ולא איצטריכו כלל, ורב יוסף ס"ל דמאי שהוסיף אשאר אריסין אדעתא דניטרח טירחא יתירתא:
הא קיי"ל הילכתא כוותיה דרבה, מכאן קשה לדברי המפרשי' דהא דאמר הלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה ענין ומחצה היינו דוקא בב"ב משום דהני תלת מילי איתנייהו התם, אבל בשאר מכילתין לא, דהא הכא מוכח ההיא פסקא הוא דקאמר דקי"ל כרבה, וי"ס דגר' והא קי"ל בהא כרבה, ול"נ דאי אהך מילתא לחודה קאי לא הוה צ"ל בהא לא כדרבה ולא כדרשב"ג וההיא דחזקת הבתים דהלכתא כוותיה דרבה בארעא וכרב יוסף בזוזי לא חשיב בהדייהו, משום דהתם טעמא היכי דקיימי זוזי לוקמי, והא דאיצטרי' לפסוע בפ"ק דקדושין והלכתא שיראי לא צריכי שומא, התם משום דרב יוסף מייתי עלה מנא אמינא לה טובא: