תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק מי שאחזו · דף עד.
איכא בנייהו דפשטה ידה וקבלה קידושי מאחר, ולא מצי למימר כגון שנתאכלו מעות של הקדושין, מ"מ הוי מקודשת דתני זוזי לאו למלוה דמי ולאו לפקדון דמי כדאמרי' בקדושין פ' האומר גבי הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום, וגבי גט נמי לא קאמר איכא בנייהו שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר, משום דגם לרב יהודה הוי קדושין להצריכה גט כמו שאפרש בסמוך דרב יהודה מספקא ליה בע"מ אי כמעכשיו דמי או לא ולחומרא קאמר לכשתתן:
עד כאן לא פליגי אלא סבר לי ולא ליורשי וכו', ותימא מ"ל דלמא לכ"ע לי וליורשי ובדרב הונא ורב יהודה קא מיפלגי דת"ק סבירא ליה דרב יהודה, וי"ל דמשמע ליה לא נתנת זקוקה ליבם ומתייבמת והא ליתא דהא פירש"י לעיל דרב יהודה דוקא לחומרא קאמר:
אמר לך רב יהודה הא מני רבי היא וכו' ואנא דאמרי כרבנן, ובפ"ק דקדושין אמרי' אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים ומפרש התם דסבר כר' ופסק התם הלכה כר"א הלכך ה"נ הלכה כרב הונא דסבר כר':
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט, פירש"י דמספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי והיינו אליבא דרב בפ' האומר אבל ר' יוחנן דהכא ס"ל דמדאורייתא לא הוי גיטא אלא מדרבנן גזירה אטו מהיום אם ימות כדפרישית לעיל: