תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק מי שאחזו · דף עג.
שכיב מרע שניתק מחולי לחולי מתנתו התנה אין דאמר ר' אלעזר וכו', אע"ג דדייק ליה מדרב הונא ואין הלכה כרב הונא, מ"מ אפשר דהלכה כר' אלעזר דהוא אמרה מסברא ולא מדיוקא דרב הונא:
מ"ש רישא ומ"ש סיפא, בירושלמי מפרש אמר אם ימות מחולי זה אינו גט דלא מת מאותו חולי, אבל אמר אם לא אעמוד מחולי זה הוי גט שהרי לא עמד מאותו חולי, ותלמודא דידן לית ליה הך סברא דמסתמא דעתו [חסר איזה תיבות] חולי:
אכלו ארי אנו אין לנו, הא דלא נקט נפל הבית או נשכו נחש כדקתני ברייתא שמא ע"י מעשה שאירע כך שלחו:
אונסא דלא שכיח הוא, משמע הכא דאונסא דלא שכיח לרבא לא הוי גיטא, ותימא דבריש כתובות איכא תרי לישנא אליבא דרבא, בחד לישנא קאמר דאין טענת אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות ופסק ר"ח הלכה כאותו לשון והביא ראיה מההיא דלעיל דריש השולח דקאמר אי משום אונס אין אונס בגיטין, ובאונס דלא שכיח איירי דבאונסא דשכיח כגון פסקיה מברא כולהו מודו דאין אונס משום דאיבעי ליה לאתנויי, ומפ' ר"ת דאיכא תלתא גוונא אונס בפסקיה מברא דשכיח טובא לכ"ע אין אונס, ובלא שכיח כי הכא לכ"ע יש אונס ולא חיישינן ביה לצנועות ופרוצות דלא מסקי אדעתייתו אונס כי האי, ובשכיח ולא שכיח פליגי בכתובות והלכה דאין אונס:
מתני'.
לא תתייחד עמו אלא על פי עדים, בגמרא משמע טעמא משום חשש קידושין כגון מגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי דמייתי עלה דההוא דראוה שנתייחדה עמו באפילה, ולפירש"י ניחא דפירש דמה היא באותן הימים מיירי כגון קאמר מעת שאני בעולם ולא קאי אמהיום דרישא, דבההיא הוי גט למפרע לכ"ע הילכך לא תתייחד משום חשש קידושין, אבל לפר"ת דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ר' יהודה דאמר הרי היא כאשת איש לא יתכן לפרש משום חשש קידושין דהא לא הוי גט עד סמוך למיתתה אלא הוי טעמא משום גט ישן, אבל ר' יוסי דאמר מגורשת ואינה מגורשת דמספקא ליה הוי טעמא דלא תתייחד או משום גט ישן, או משום חשש קידושין, ולר"מ דאמר בעילתה תלויה ואם מת מגורשת למפרע הוי טעמא משום חשש קידושין: ע"ב.
נתן לה כספים חוששין משום זנות, פירש"י דנקט חוששין לזנות אגב קידושין, או א"נ נקט לשון חוששין לר' אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ואפילו לרבנן נמי נפקא מינה אי הוי האי גברא מאותם הפוסלים בביאתם:
תנא ובלבד שימות, פי' הא דתני מגורשת ואינה מגורשת וחייב אשם תלוי בלבד שימות דלא תיהא מאחר שבא עליה היה ספק כרת יביא אשם תלוי מיד על אותה ביאה ואם לא מת אח"כ יביא גם חטאת קמ"ל כיון שעומד הדבר להתברר אם יבא לידי חיוב חטאת לא מחייב אשם תלוי, כמו אוכל ספק חלב ונודע לו שהיה חלב קודם שהביא אשם תלוי כנ"ל, הקשה רש"י האיך מביא אשם תלוי כיון שלא מת באותה שעה הוברר הדבר שלא היתה אותה שעה הסמוכת למיתה ותירץ משום דסבר אין ברירה, וק' דהא לעיל בריש כל הנס אמרינן דגט ש"מ א"א לו להיות גט אלא ע"י ברירה, הלכך נ"ל דהאי דקאמר אין ברירה אין פירושו כמו אין ברירה דעלמא דאמרי' הוברר הדבר למפרע שבאותה שעה היה ראוי להיות כך, אלא ה"פ אין ברירה כלומר אע"פ שחי יותר כיון שבאותה שעה לא היה ברור אם יחיה אם ימות והכניס עצמו בספק כרת חייב אשם תלוי, ולא דמי לאוכל ספק חלב ונודע לו שהוא חלב קודם שהביא אשם תלוי שהוא פטור, דשאני התם שבשעה שאכלו א"א דפקע איסור חלב מאותה חתיכה, אבל הכא בשעה שבא עליה אפשר שתהיה אותה שעה סמוכה למיתה והוי גט, הילכך אע"ג דחיה טפי מביא אשם תלוי לכשימות, אבל היכא דלא מת נתבטל התנאי והוי כאלו לא התנה מעולם כנ"ל:
באומר מעת שאני בעולם, פירש"י דלא קאי אמהיום אם מתי דהתם כ"ע מודו דהוי גט למפרע כיון דמהיום קאמר, אלא מילתא באפי נפשה קאמר וכדאמר לה הכי, ופשטא דמתני' לא משמע הכי, ועוד תני' בתוספתא הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה הימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה וכו' ותני' פלוגתא דתנאי דלקמן אלא שמהפך דברי התנאים, ור"ח כתב נעשה כאומר מעת שאני בעולם, ור"ת גריס כאומר בכ"ף, ואפי' אי גריס בבי"ת ניחא דכי אמר מהיום לא בשביל שיחול הגט לאלתר קאמר שדעתו לאחר הגירושין ככל מה שיוכל רק שיחול מחיים הלכך נעשה כאומר מעת שאני בעולם והכי פירושו מהיום יחול תנאי זה אם ימות בכל שעה שימות אז יחול הגט סמוך למיתתו, ור' יוסי מספקא אי מהיום ממש קאמר או מעת שאני בעולם והלכך הוי מגורשת ואינה מגורשת: