אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק מי שאחזו › דף עא.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק מי שאחזו · דף עא.

דף ע.

אמר רב יוסף מאי ק"ל תנינא, ותימה לפי מאי דבעי רב יוסף לדמויי אלם לחרש הוה ליה לאקשויי ממתני' לרב דבהרכנה סגי, וי"ל דרב יוסף נמי ידע שיש חילוק בין אלם לחרש כדתנן במס' תרומות דאלם תורם חרש אינו תורם אלא דרב יוסף משמע ליה כיון דמהניא הרכנה באלם כ"ש דחרש חשיב כתב דידיה, א"נ דמהניא הרכנה כשנשתתק ושומע מה שאומרים לו פשיטא דבחרש שאינו שומע מה שאומרים לו לא שייכא הרכנה כלל דאפי' כתבו לו בשטר נכתוב גט לאשתך אין להאמין בהרכנתו אם הוא משיב הן אם לאו דאינו מתכוין למה שכתבו לו אלא כמתעסק בעלמא הוא:

הרי יכול להגיד מתוך הכתב, וממתני' דנשתתק לא ק"ל הרי יכול להגיד על ידי הרכנה, דפשיטא דהרכנה לא חשיבא כדיבור לענין עדות אלא לרב דאפי' בחרש חשיבא כתיבתו לשוויי כפקח אלמא חשיב כתב דידיה כדיבור אף לענין הגדה:

מפיהם ולא מפי כתבם, ותימה תיפוק ליה מולא יגיד גופיה כדאשכחן לענין חליצה דאלם ואלמת פסולים לפי שאינם באמר ואמרה, ה"נ אינם בהגדה, וי"ל דשאני התם דילפינן ענייה מוענו הלוים דידעי לשון הקודש, וגמרינן נמי פה מה התם בקול אף הכא בקול:

מיתיבי כשם שבודקין אותו לגיטין, משמע דאמילתא דרב פריך דשני מפיהם ולא מפי כתבם דומיא דפירכא שניה, ותימא דבלא רב מהכא תק' ליה ברייתא דאלם, וי"ל אי לאו רב ה"א דמפיהם לאו דוקא, ואפ"ה פטור מקרבן שבועה מגזרת הכתוב דאם לא יגיד דלא חייב הכתוב אלא במדבר אבל לרב פריך דחשיב כתב כדיבור דמשוי ליה כפקח ואפ"ה פוסל לעדות משום דכתיב מפיהם:

ירושת בנו הבכור, להכיר מי שהוא בכור מבניו, ורש"י להשוות בני הבכור לשאר בנים, וק' למה נקט בכור הוה מצי למימר בפשוטים לרבות לאחד ולמעט לאחד:

ולעדיות , ירושלמי א"ר אבהו בשם ר' יוסי הדא אמרה דאדם מעיד עדותו מיושב אף בנדרים כן, ר' מנא קסליק קמיה ר' ינאי ושרא נדריה הדא אמרה אף בנדרים כן:

תנאי היא, לאו מכח קושיא זו משני תנאי הוא, דאיכא לאוקמי ברייתא בחרש מעיקרו, אלא משום דקים לן דחלוקים עליו חבריו על רשב"ג:

א"נ לכדר' יצחק, תימה דבפ' חרש אביי גופיה דייק מעולמית הא דר' יצחק והכא דייק מינה דר' יוחנן משמע דלית ליה ההוא דיחויא, י"ל קסבר אביי דקתני עולמית מקום נתחרש ומשום נשתטה דאתרווייהו קאי מדלא קתני עולמית גבי חד מינייהו הוי כאלו כתב עולמית בכל חד וחד הילכך דייק מינה דר' יוחנן ודר' יצחק: ע"ב.

הכא בפאי עסקינן דלא אמר אמרו, סוגיא זו משונה דמאי ס"ד לשנויי ואיכא למיפרך כדפריך אשנויא קמא, וי"ל דמעיקרא קא דייק לאוקמי מתני' כר"מ דע"כ הא דנקט רישא כתובו לא לגופיה אצטריכא דבין לר' יוסי ובין לר' מאיר מודו דלא מהני, אלא ע"כ למסתם כר"מ אתא למימר דוקא כתובו אבל תנו מהני בג', ופריך מסיפא דאתיא כר' יוסי דמשמע דאפי' תנו לא מהני, ומשני כולה ר"מ היא ובדלא אמר תנו ולא לאשמעינן מידי קא אתיא, אלא טעמא דרישא קא מסיים דלהכי לא מהני מה שעשו אחרים דבלשון כתובו לא מימסרן מילי לשליח, ופריך א"ה עד שיאמר תנו מיבעי ליה כלומר אדתני סיפא לפרושי רישא בדבר פשוט ואין בו שום חידוש הוה ליה למיתני עד שיאמר תנו למסתם בהדיא כר"מ דמרישא לא שמעינן אלא מדיוקא, ומשני דלא אמר לבי תלתא ובי תרי לא מהני מידי תנו וא"נ מיירי מתני' בין בתרי בין בתלתא לא נקט עד שיאמר תנו משום תרי, ופריך עד שיאמר לג' תנו מבעי ליה, ומשני כולה ר' יוסי היא ורישא לאו למידק אמר תנו כותבין, דכתובו וכל דדמי לכתובו כגון תנו לא מהני לר' יוסי אלא דוקא אם אמר אברו וס"ד דעל זה לא שייך להקשות עד שיאמר אמרו מבעי ליה כיון שאינו מענין דרישא שהוא מצוה לעשות הדבר כגון כתבו ותנו:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה