תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק כל הגט · דף ל.
מי יהיב תרקבא דדינרי ולא איפייס, מילתא יתירתא נקט תרקבא דדינרי דהה"נ אי יהבי לה תרקבא דדינרי אכתי הוה פריך דילמא אי הוה יהיב לה טפי הוה מיפייס' דאין אונס בגיטין:
במכרי לא קתני, וניחא ליה לאוקמי במזכה דאיירי בכל הכהנים ומאן דמוקי לה במכרי משום דמתני' קתני ומפריש עליהם סתם דמשמע בהפרשה בעלמא בלא שום זיכוי:
כיחידאה לא מוקמינן, תימה דשמואל פסק כר' יוסי עשו את שאינו זוכה כזוכה בפ' ב' אוחזין, וא"כ אמאי לא מסתבר ליה לאוקמיה מתני' כר' יוסי, י"ל דמ"מ מסתבר ליה לאוקמי מתני' כרבנן, וי"מ דה"ק כיחידאה לא מוקמינן מה שעשאוהו כזוכה וההיא דפ' ב' דבכורות דקאמר ר' יוסי כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות דעשו את שאינו זוכה כזוכה שאני התם דנתן לכהן א' מן הספיקות:
ואין בו משום ריבית, אפי' פוסק הרבה פחות מן השער:
הא קמ"ל אע"ג דלא פסק וכו', ותימא הא נמי פשיטא דבאיזהו נשך קאמר ר' יהודה שיכול לומר לו או תן לי כזה או תן לי מעותי, וי"ל דהתם כשא"ל בשעת הזול אבל הכא אע"פ ששתק עד שהוקר השער:
כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה וכו', הא דאסר רב פרדיסא באיזהו נשך אע"ג דאית ביה תיוהא הכא הקילו משום תקנת כהן:
לא שנו אלא בעל הבית בכהן, פי' רש"י בעל הבית אם בא לחזור בכהן אינו יכול שהרי כספו בידו וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום דלימא ליה לא משכתי, ואפי' לרבנן דפליגי עליה דר"ש ולית להו כל שהכסף בידו ידו על העליונה, הכא דלא אפשר למימשך מידי מודו רבנן דלא מצי הדרי: ע"ב.
איכא בנייהו עניי כותיים, פירש"י ת"ק סבר גרי אריות הם ואינו מפריש עליהם אלא על עניי ישראל שבכל העולם, וק"ל דא"כ מאי בינייהו הילכך נראה דאינו מפריש אלא על עניי העיר, ולת"ק כיון שאין עניי ישראל בעיר לא יפריש כלום:
יורשים שירשו קרקע, אסיפא קאי ואם הלוה בפני ב"ד אינו צריך ליטול רשות מן היורשים וקאמר דוקא שירשו קרקע אבל ירשו כספים צריך ליטול רשות, אבל ארישא דקתני מת צריך ליטול רשות מן היורשים וקאמר דוקא שירשו קרקע אבל ירשו כספים לא שייך למיתני יורשים שירשו דכ"ש אי לא ירשו דצריך ליטול רשות:
וכמעשה קטינא דאביי, אע"ג דאמרינן במי שהיה נשוי אי אמרי הני חמשין דמי קטינא סלוקי סלקיה הכא תקנתא דרבנן הוא:
הילך דמיו חוששין שמא עשאו, פירש"י שמא לאחר שקיבל המעות עשאו תרומת מעשר דכיון דלא משך יכול לחזור הכהן ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל דאימת קנייה האי כהן דלקנייה ישראל בהאי מעות, ופי' מגומגם דמה צריך למשכיה כיון שהוא של ישראל ואי משום דלא קנייה האי כהן דליקנייהו לישראל א"כ אפי' משיכה לא מהניא אלא ודאי רשותו קונה לו ולא בעי משיכה הילכך לא נהיר האי פי' שעשאו תרומת מעשר לאחר שקבל המעות ואין לומר הא דפריך אטו ברשיעי עסקינן דשקלי דמי ומשוי להו תרומת מעשר פי' שאוכלים טבל שאין תרומתו תרומה דלאו דידיה הוא דמה ירויח הכהן שיקרא לו שם תרומת מעשר מאחר דלאו דידיה הוא, ונ"ל ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי כלומר כבר יש לך מעשר בידי והילך דמיו אין חוששין וכו' כור מעשר שיש לך בידי והילך דמיו חוששין וכו' אטו ברשיעי עסקינן דשקלי דמי ומשוי תרומת מעשר כלומר לבתר דמשוי להו תרומת מעשר:
מעשר לאביך בידי והילך דמיו, ותימה אמאי נקט השתא הילך דמיו וע"ק אמאי חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר והא אמרינן חבר שהניח מגורה מליאה פירות דהוו בחזקת מתוקנין אע"פ שהיו בחזקת טבל, ובסמוך נמי אמרינן כיון דקיץ תקוני תקניה אע"פ שאינו שלו, וי"ל דלהכי נקט הילך דמיו דאם לא הודיעו היה מותר לאכלו דודאי אם לא תקנו אביו היה מודיעו אע"ג דלא מידכר אנו אומרים ודאי הודיעו וזה שכחו וסמכו אחזקת חבר אבל בתר שמכרן לא רמי אנפשיה ומדכר כולי האי לצורך אחרים וחיישינן שמא שכה מה שא"ל אביו שעשאו אביו תרומת מעשר:
וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, פי' רש"י אסור לו לחבר לומר תבואה שיש לי במקום אחר תהא תרומה על זו שמא אותה שעה אינה בעין, ואין הטעם תלוי בכך משום גזירה דרבנן, דהא מן מתני' מפריש עליהם בחזקת שהן קיימין ולא חיישינן שמא אבדו אלא מדאורייתא בעי מוקף ונפקא מקרא בספרי דדרשינן ממנו מן המוקף ודרשא גמורה הוא, ואפי' שתיהן לפניו בעי נגיעה, וגבי חלה נמי בעי' מוקף אבל תימה דהכא איירי בתרומת מעשר ובמסכת בכורים תנן דתרומת מעשר שוה לבכורים בב' דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ובשלא מן המוקף כבכורים ואמרינן בירושלמי פ"ב דתרומות דכל התורה כולה למידה ומלמדת חוץ מתרומת מעשר דמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו מן המוקף ומוקמינן לה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר דדרשינן בתרומת מעשר מכל מעשרותיכם תרימו אפי' אחד ביהודה וא' בגליל, וכן נמי משמע בפ' הזהב דקאמר התם ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, י"ל מדרבנן בעינן מוקף, ותימה והא במס' בכורים קתני שלא מן המוקף בבכורים וצריכא שיעור כתרומה ואי מדאורייתא איירי הא אין שיעור לתרומה גדולה מדאורייתא, י"ל דנהי דאין לה שיעור למטה דחטה א' פוטרת את הכרי אבל יש לה שיעור למעלה דאינו יכול לעשות גרנו תרומה דבעינן ראשית ששיריה ניכרים, והא דפ' הזהב דקאמר דרשאי לתרום שלא מן המוקף, היינו ערבי שבתות וערבי ימים טובים שאז מותר לתרום שלא מן המוקף כדאמרינן בהאשה רבה, א"נ על ידי מעקה כההוא דפרק בכל מערבין דאמרינן ניחא ליה לחבר דעביד איסורא זוטא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבא, אבל הכא אין תולין הדבר להחמיר שמא תרם בהיתר שלא מן המוקף, ועדיפא מינה אמרינן בפ' זה בורר הרי שראו שהטמין אביהם מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של מעשר שני הם אין כאן מערים וכו' ובפ' האשה שהלכה אמרינן מצא כלי כתוב עליו קו"ף קרבן תי"ו תרומה וקאמר ר' יוסי חיישינן שמא פינן:
אין אבא אלעזר בן גמלא הוא, ותימא נהי שיש לו רשות לתרום שמא לא חשש לתרום מעשר שהוא עתיד ליתן ללוי, וי"ל כיון דמצוה עליה רמיא אם איתא דלא תקנוה הוה מודע ליה, וסמכינן אחזקת חבר: