תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק כל הגט · דף כט.
אבל בב"ד ישראל כיון דגמר דיניה לקטלא מיקטיל קטיל, אע"ג דאמרינן בסנהדרין הסוס רץ ומעמידו, מ"מ לא שכיחא:
רשב"ג אומר בין כך ובין כך לא ישלחנו ביד אחר, והא דדרשינן ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח, היינו כשנתן לו רשות:
ורמינהי אמר לב' תנו גט לאשתי, תימא מה פריך מהכא הא לא חלה הכא וליכא שום אונס, וי"ל דהכ"ג איכא אונס כדקתני סיפא בפ' התקבל אפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו נט לאשתי ילמדו ויכתבו לה אלמא מיירי אפי' לא היו יודעי' לכתוב ואין לך אונס גדול מזה שאינם יודעים לחתום:
משום בזיון דבעל, משום שעליו לכתוב את הגט ואינו רוצה שידעו רבים שאינו יודע לכתוב והא דמשמע שגם הנתינה צריכי' לכתוב מצי' למימר דל"ד שיתנו הן עצמן אלא אגב ויכתבו נקט ויתנו, א"ג אי גם על הנתינה הוא. מקפיד לפי שירגישו שהבעל לא כתבו, ותימא מה בזיון איכא הא תנן האשה כותבת גיטין אלמא אין על הבעל לכתוב, וי"ל פשוט דרוב פעמים, אלא הא קמ"ל דאפי' אשה כותבת דידעה לאקנויי:
כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל, ואפי' לס"ד בספ' המפקיד שומר שמסר לשומר פטור ואין יכול לומר אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר, נהי דלא מחייב מ"מ לכתחלה אין לעשות:
כי פליגי היכא דא"ל שקול מינה חפץ וכו', פירש"י דאין חילוק בין בו לשלוחו, וק"ל בלשון המשנה לא משמע הכי דמשמע שלא ישלחנו ביד אחר דאפי' מה שהוא היה עושה פסול משום דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר, וע"ק אמאי קאמר היכא דנפקה לאפיה ויהבה ליה חפץ, הכי הוה ליה למימר כי פליגי היכא דא"ל שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואי עביד הכי כשר ואי לא פסול, ופריב"א דנפקה לאפיה של שליח הראשון ויהבה ליה חפץ והדר שקלה גיטא משליח הב' דכ"ע ל"פ דגיטא הוה כי פליגי כלומר בין בו ובשלוחו היכא דאמר לו שקול מינה חפץ פלוני והדר הב לה גיטא אם שינו ונתנו הגט תחלה בו כשר ובשלוחו פסול לפי שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ונמצא שלא נתקיים שליחות החפץ עד שיגיע החפץ ליד שליח ראשון ובההיא שעתא כבר הגט בידה: ע"ב.
שקול מינה חפץ והדר הב גיטא, משמע דוקא דאמר ליה הכי דגלי דעתיה שהקפיד על לקיחת החפץ תחלה אבל אי אמר להו הב גיטא ושקול מינה חפץ לא, ותימא דבפ' הכותב אמרינן ל"ש דא"ל הב זוזי ושקול שטרא ל"ש שאמר לו שקול שטרא והב לי זוזי בין כך ובין כך משלם לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כיון דהזכיר לו לקיחת השטר אע"ג דהזכיר נתינת הכסף תחלה, וי"ל דשאני התם דפרעון המעות הם חליפי דשטר וגלי דעתיה שיהא חושדו שלא יאמר סטראי נינהו כיון שהזכיר לו לקיחת השטר:
והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא, דשליחות מהיכא איתרבאי מושלח ושלחה כל היכא שהשליח עומד במקום הבעל שיכול לגרש גם הוא יכול לעשות שליח:
ה"נ ר"ח אמר רב אשי מאי טעותא מי קא"ל אבא בר מניומי ולא את ואתי רב אשי לפרושי מאי טעותא ולב' הלשונות דברי רב אשי שוין ולא קאי א"ד אלא אמילתיה דרבא:
וליחוש שמא פייס, פירש"י ולא דמי לשולח גט ממדינת הים, דהתם ליכא למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גס לידת ולא עקר נפשיה מספיקא, מיהו קשה מהמשליש גט לאשתו דלעיל בפ"ב וא"ל אל תתנהו עד ג' חדשים אמאי לא פריך עלה וליחוש שמא פייס כיון דקבע זמן, וי"ל דהיינו טעמא דלא חיישינן שמא פייס שהרי ישנו בעיר ומסתמא משום קטטה מיגרשא ולא לטובתה כדי שלא תתעגן הלכך אמרינן דאותו זמן שקבע לא נתכוין לא לצערה ולא להתפייס וגם אם יתפייס מידע ידעו אינשי כיון שמחמת קטטה נתן לה גס אם איתא דפייס קלא אית לה, אבל אעובדא דהכא דשלח לה גט מסתמא כדי שלא תתעגן שלח לה ושלא מחמת קטטה שלח לה הלכך אנו חוששין שמה שקבע זמן היה דעתו להתפייס ואי מתפייס לית ליה קלא למילתא, ואפי' לר' יוחנן דלא חייש שמא פייס הכא חייש מטעמא דפרשינן, ומסתמא י"ל רבא דחייש הכא שמא פייס אי הויא נשואה כר' יוחנן, ור"ת הק' לפירש"י שפי' שמא פייס ונתייחד עמה והרי הוא גט ישן, דהא לקמן בסוף מי שאחזו ה"ז גיטך כל שאעבור מנגד פניך ל' יום קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ופריך וליחוש שמא פייס אלמא משמע דתרי מילין נינהו, ועוד ל"ל למיפרך שמא פייס, משום גט ישן כיון שבא בלא שום יחוד בסל הגט כיון שלא נתקיים התנאי, ואר"ת דחיישינן שמא פייס דקאמר לעיל בפ"ב אהך דהכא דשדר גיטא היינו שמא נתפייס עמה ובטל הגט, ומיהו בההיא דאם לא באתי אין לפרש שמא פייס ובטל הגט בדיבור דאין דיבורו מועיל כלום לבטלו כל זמן שלא בא שהרי אמר לה מעכשיו אם לא באתי והרי לא בא ונמצא גט למפרע ולא שמא נתפייס ובא קאמר ומתוך כך בטל הגט, ומה שהזכיר פיוס לפי שע"י שנתפייס חזר לביתו, ומשני נאמנת עלי שלא באתי אפי' באתי אם היא תאמר שלא באתי יהא הגט גט למפרע כי אני מבטל התנאי שהתניתי עמה אם לא באתי, ושמא פייס דקאמר אההיא דכל זמן שאעבור כנגד פניך ל' יום, י"ל בתרי גוונא שפייס ובטל הגס בדיבורו שהרי לא אמר לה מעכשיו, או מחמת שבא בתוך ל' יום בטל הגט שלא נתקיים התנאי, ומן הא דקא משני באומרנאמנת עלי שלא באתי ניחא שמועיל האי נאמנות לענין זה שאין לחוש שמא בא שאפילו אם לא בא תלה בדידה אם תאמר יתבטל התנאי, מיהו תיקשי לך ליחוש שמא ביטל הגט דלענין זה אין מועיל נאמנותה, וי"ל דלעולם לא חיישינן שמא פייס אלא ללעז בעלמא קאמר שיוציא הבעל לעז ויאמר שפייס וביטל דהשתא משמע נאמנת עלי שלא באתי כלל וכיון שהאי דינא שוב לא יוציא לעז דמיכספא ליה מילתא, וקש' לפיר"ת שפי' לעיל שמא פייס ובטל הגט מאי נפקא מינה הרי חזר והחתים בו עדים לאחרית ימים ויכול לחזור לגרש בו דקי"ל כרב נחמן לקמן בריש השולח דקאמר חוזר ומגרשה, וי"ל היכא דביטל הגט עצמו אינו חוזר ומגרש בו ולקמן בפ' השולח נדקדק בו בע"ה, ועי"ל למאן דאמר חוזר ומגרש בו לא איירי שהוא החתים העדים לאחר י' ימים ואהא קאמר ניחוש שמא פייס וביטל שליחותם ושלא מדעתו חתמו, אבל אם בא להחתימם לאחר עשרה ימים הרשות בידו: