תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק כל הגט · דף כז.
הא אמר תנו נותנין, תימה מ"ל שיש לדקדק כך דילמא הכי י"ל ה"ז לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם וכיון דחיישינן לנמלך אין לנו להקפיד אם היה מחזיר לה זה הגט כיון דאינה צריכה אלא לראיה בעלמא, וי"ל דמלשון ונמלך קא דייק מדלא קתני כתובים היו ולא נתנן אלא קתני ונמלך עליהם שלא ליתנן דמשמע שחזר בו ואינו חפץ לגרשה אבל אם היה רוצה היה עדיין יכול לגרשה בגט זה ולא חיישינן שמא הוא גט אחר, ובהדיא גרס בפ' ב' אוחזין בכל הספרים טעמא דנמלך ועוד דקתני שאני אומר כתובים היו משמע דפשיט לן דלשמן נכתב אלא דמספקא לן אי נמלך אי לא, ותימה מ"ל דאפי' לזמן מרובה דילמא לעולם כדקי"ל דהיינו לאלתר כדפריך לקמן ר' זירא, וי"ל משום דמשמע ליה דונמלך מיותר לדקדק הא אמר תנו נותנין וא"כ צ"ל דאפי' לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא ולר' זירא לא משמע ליה ונמלך יתורא אלא אורחא דמילתא קתני דלפי שנמלך לא נתנו, ונ"ל דפירכא קמייתא לאו פירכא הוא דע"כ א"א לדקדק דאי לא הוה חיישינן לנמלך דאין לנו להקפיד אם מחזירים לה הגט כיון דאינה אלא לראיה בעלמא דאכתי איכא קפידא טובא דאיכא למיחש דילמא הוציאה הגט וגבתה בו מנה או מאתים מן הבעל והחזירה לו הגט וממנו נפל הילכך ע"כ צריך לדקדק טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנים:
ואפי' לזמן מרובה, ותימה ואמאי לא פרכי' להך משנה שמא כתב בניסן וכו' כדפריך אברייתא דלקמן בפ' ב' אוחזים, וי"ל הא תנו נותנים ויגרשנה עכשיו בגט זה הילכך ליכא למיחש הכא למידי כדפ"ל דכל גט שלא הגיע ליד האשה ביום הכתיבה יש לו קול ומסקי לקוחות אדעתייהו לומר לאשה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל ברייתא דלקמן דקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה משמע שבהודאתו שמודה שנפל מידה מחזירים לה ומהמנינן ליה שביום שנכתב בא לידה וטעו לקוחות טפי ולא יאמרו לה אייתי ראיה:
כאן במקום שהשיירות מצויות, ותי' ואמאי לא משני אידי ואידי במקום שהשיירות מצויות וכאן שהוחזקו וכאן שלא הוחזקו והוה ניחא ספי דמתוקמא ההוא דמצא גיטי נשים בשיירות מצויות דומיא דכל מעשה ב"ד דאיירי בב"ד ששם השיירות מצויות כדמוכח בעובדא דרב הונא, וי"ל דהא דשני שוירי נאמרה תחלה ושם השמיענו חילוק בין הוחזקו ללא הוחזקו וכאן בא להשמיענו חילוק של שיירות מצויות, ותי' היכא דהוחזקו אע"ג דאין שיירות מצויות מהדרינן מנא ידעי ממי מהם נפל, וי"ל כגון דידעינן דבההוא דוכתא נפל מיוסף בן שמעון זה וכיון דאין שיירות מצויות לא חיישינן ליוסף בן שמעון אחר ומיירי בעידי מסירה אליבא דר"א, דלר"מ דאמר עדי חתימה כרתי בעי שיהא מוכיח מתוכו ואין יכול לגרש לא זה ולא זה כדמוכח סוגיא דלעיל דמוקמינן מתני' דמשמע שני הוא דלא מצי הא ראשון מצי מגרש כר"א:
בי דינא דרב הונא, פירש"י שהובא שם לקיימו וכתוב הנפק וכן משמע דאיירי במקויים מדפשיט ליה מכל מעשה ב"ד, אבל בפ' ב' אוחזים פירש"י שהבעל שולחו לאשתו, ומיהא גם שם פי' דמקויים היה מדפשיט ליה מכל מעשה ב"ד, וק"ל דאי מיד שליח הבעל נפל מה מועיל שהוא מקויים לחושבו שהוא כמעשה ב"ד דלא ניחוש לנמלך הא לא בא עדיין ליד האשה, ועוד שאין רגילות שהבעל יקיים את הגט כדאמרינן בפ' ב' אוחזים דלוה לא מקיים שטרא, ועוד בלא קיום נמי ליכא למיחש לנמלך כיון שנפל מיד שליח דאין הבעל יכול לבטל אלא בפני השליח כדתנן לקמן בפ' השולח, ונ"ל דאיירי כשנפל מיד הבעל ומייתי ראי' מכל מעשה ב"ד כדפירש התם בפ' ב' אוחזים דבאישתכח בב"ד משמע ואע"ג שהשיירות מצויות כיון דלא הוחזקו לא חישינן לתרי שוירי:
חיישינן לב' שוירי, ומיירי שלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון באותה העיר דחיישינן שמא בשוירי אחרת יש יוסף בן שמעון אחר, ותימה לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי לפסלו כולהו גיט' דעלמא דתו לא משכחת גט שיהא מוכיח מתוכו, וי"ל דנהי דבגט הנמצא חיישינן לב' שוירי מ"מ חשיב שפיר מוכיח מתוכו כיון שאין ידוע לנו בכל מדינה שיש שום שוירי אחר:
אין הבעל מודה לא יחזיר לא בזה ולא לזה, דאינה נאמנת לומר גירשתני כיון דאיכא גט דמסייע לה מעיזה ומעיזה: ע"ב.
בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ואפי' לזמן מרובה, ותי' ומאי ק"ל כיון דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן והוא מודה כאן שגרשה מאי איכפת לן שמחזירים לה הגט כיון דאינה צריכה אלא לראיה בעלמא, וי"ל דבעל לא מהימן אלא מכאן ולהבא כדאמרינן ביש נוחלין ואפי' מכאן ולהבא איכא מ"ד דאינו נאמן ומ"ד מכאן היינו במגו שיכול לגרשה עכשיו והכא שידוע לנו שלא בא לידה גט זה עכשיו אינו נאמן מכאן ולהבא יותר מלמפרע דאם יש לו להיות נאמן אף היא מגורשת למפרע הלכך אפי' מכאן ולהבא לא מהימן, ויחזיר לאשה דקתני היינו שיתנהו לח הבעל ותתגרש בחזרת זו אפי' לא נתגרשה עדיין:
דילמא אם אמר תנו נותנים כדקיימא לן לאלתר, אבל מברייתא דייק שפיר דע"כ אפי' לזמן מרובה דאי לאלתר מאי קמ"ל, תי' ואפי' לאלתר נמי חידוש הוא לאשמעינן למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה דלדידיה פרכינן בפ' ב' אוחזי' ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי, וי"ל דמצאו לאלתר לא שייך לאקשויי הכי דדילמא ביום שנכתב איירי, אבל אי איירי לזמן מרובה ניחא דאתא לאשמעינן דלא חיישינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואע"ג דכדי שתעברה שיירא ותשהה קרי זמן מרובה, מ"מ משמע בכל ענין זמן מרובה ל"ש באותו יום ל"ש לאחר כמה ימים, ועי"ל דס"ל לר' זירא כיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות ולא איצטריכא לתנא לאשמעינן אלא ואפילו לזמן מרובה:
כגון דאמר מעולם לא חתמנו [נכתב על הגליון, שטה זו מצאתיה מחוקה] על גט יוסף בן שמעון זה ולא חתמנו עוד על אחר, והלשון משמע שמעידים שלא חתמו אלא על א' ואינם יודעים אם הוא זה אם אחר, ותי' כיון שאין מכירים שהוא זה מה מועיל יותר ממה שלא היו אומרים כלום דילמא לאחר חתמו וזה משקר, וי"ל דלעולם לא שדי ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו, אלא כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא חתמו לו וחתמו גם לאחר ואעפ"י שאינו מכירו אומר שהוא שלו אלא דס"ד דהכי מתרמי מילתא כאלו העדים חתמו ליוסף בן שמעון אחר ואנן חיישינן שמא גם לאחר, אבל כשהעדים אומרים שלא חתמו אלא א' ודאי השטה קאמר דבמזיד אינו חשוד לקלקלה ואין לנו לחושדו שמא חש על פשיטי דספרא דמשום פשיטי דספרא בעלמא לא היה מקלקלה, תדע דהא אמרינן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ולא חיישינן להכי:
א"ה מאי למימרא, הוה מצי למימר דסבר כמ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה וקמ"ל שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי אלא דעדיפ' מינה קא משני דאפי' לס"ד משעת חתימה אין לו פירות:
כגון דקאמר נקב יש בצד אות פלונית, פירש"י עליה, וי"ס דגרסי דקאמר עדים ועדים מהימני אפי' ראהו עדים כבר ושליח לא מהימן אלא קודם שראהו:
ודוקא צורבא, פירש"י דאית ליה טביעות עינא, והא דלא מהדרינן ליה לע"ה בטביעות עינא אע"ג דמהימן, משום דלא מהמנינן ליה:
איזהו לאלתר, ואית ספרים דגרסי ואיזהו שלא לאלתר, ויש ליישב התנאים לפי חלוף הגרסאות:
שתעבור שיירא ותשרה, פירש"י לשון חנייה, ור"ת פי' לשון סעודה כמו שירות' ומשרה אשתו על ידי שליש שמתוך שממששים בכליהם לסעוד' חיישינן שמא נפל מהם: