אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק כל הגט › דף כו.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק כל הגט · דף כו.

דף כה.

בין לר' יהודה בין לר' שמעון וכו', השתא מסקינן דלר"ש אית ליה ברירה, גבי הריני מערב לשבתות של כל השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך דמסיק רב יוסף לר"ש רצה מבעוד יום עירובו עירוב משחשיכה אין עירובו עירוב, וי"ל דרב יוסף חלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים:

רבי אלעזר מכשיר חוץ מגיטי נשים, לכאורה נר' בשחרורי עבדים נמי פסיל ר"א דגמר לה לה מאשה, וצ"ע בפ"ק לעיל גבי ג' דרכים שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים אמאי לא תני התם בדברי ר' אלעזר ד' כדקתני בדברי ר"מ ד':

צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם, בכל דוכתא משמע שהיו כותבים לשון זה בגט כדתנן בפ' בתרא גופו של 'גט הרי את מותרת לכל אדם, עוד אמרינן בפ' בתרא כגון דכתב מלמטה מותרת ולמעלה והנהיג ר"ת לכתוב לשון זה בגט, ובתיקון טופסי גיטין הקדמונים לא היה כתוב, ומ"מ אין בכל מוציא לעז על הגיטין הראשונים שהיו מצריכין לכתוב כמה לשונות של סופרא דשטרא דחשובי כמו הרי את מותרת לכל אדם:

אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ הוא, תימא דלעיל בפ"ב דמוקי ר' זריקא משמיה דר' יוחנן מתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט כר"מ, פריך לה מההיא דמחובר דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ר"א הוא ודוחק לומר אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן ומאי קושיא דהכא משמע אע"ג דאוקי שמואל ההוא דמחובר כר"א הוה מוקי שפיר ההיא דהכל כשרין כר"מ, וי"ל דנקל עושה התלמוד' צריכותא, ומ"מ מסתבר דאתיא כחד תנא, ומיהא הך צריכותא בתרייתא דקיימא אהך דפירקין מדסיפא ר"א רישא לאו ר"א הוא עיקר טעם לר' יוחנן, ואע"ג דמוקי הנך תרי קמייתא כר"א לא הוה מוקי הך כר"א דמתוך טעם זה שמעינן ליה בפ' ד' אחין דקאמר אחיות איני יודע מי שנאן, ועוד דבתרתי קמייתא דמיתנייה בחד פירקין איכא קפידא טפי לאוקמינהו כחד תנא:

מפני התקנה, אין זה פוסק' דמתני' דהא לקמן מחרש ומקום הזמן שהוא מוקדם במשנה ונקטיה לפרושי הכא משום דמאן דמוקי מתני' כר"א אין פי' כמאן דמוקי לה כר"מ:

שטרות אטו גיטין לא גזר, פי' רש"י דוקא בטופסי דשטרי לא גזר דגזירה לגזירה היא אבל בתורף גזר אטו תורף דגיטין, וק"ל מהא דלקמן א"ר הלכה כר"א ופריך ואפי' בשטרות והא אמר רב פפי וכו' ה"נ מיחזי כשיקרא, ואי לא מכשר ר"א אלא בטופסי דשטרי מאי מי חזי כשיקרא שייך כאן מאחר דמניח מקום הלוה והמלוה והמעות, ועוד דמשמע לכאור' דלא סריך לרב מדרב פפי אלא משום דפסיק כר"א ואם היה סובר כרבנן ניחא, ואי שייך בטופס מחזי כשיקרא אפי' יסבור כרבנן ק' ליה מדרב ספי [חסר איזה תיבות] כר' יהודה דפוסל בכולם, הלכך נ"ל דר"א לא גזר בשטרות ומכשיר אפי' תורף ובגיטי נשים פוסל אפי' טופס, והשתא שייך שפיר מיחזי כשיקרא כשכותב שם הלוה והמלוה והמעות ועדיין לא נעשה המלוה והוא כותב שלוה, ותימ' לר"א מנ"ל דמכשיר בשטרות אפי' תורף דפריך עלה מדרב פפי דילמא בטופס לבד הוא דמכשר, וי"ל דאם איתא דכולהו תנאי הטופס דאיירי ביה ת"ק קיימי הי"ל לקבוע כמשנתינו דברי ר"א בתר ת"ק והיה יכול לקצר ולשנות ר"א פוסל בגיטי נשים ר' יהודה פוסל בכולם ובסדר היה ראוי לשנות שכל אחד הולך ומחמיר יותר לאותו שלפניו, אבל אי אתי ר"א לאכשורי בשטרות אפי' תורף ניחא דהקדים דברי ר' יהודה דאיירי בטופס כמו ת"ק, ור"א איירי אפי' בתורף ומיקל בדבר אחר יותר מת"ק דמכשיר בשטרות אפי' תורף ובגיטין מחמיר דפסל אפילו טופס: ע"ב.

משום קטטה ור"מ הוא, תימה לי כיון דלא פסי' ר"מ אלא משום קטטה אמאי גזר שטרות אטו גיטין, ועוד שר"י גזר אפי' טופס דשטרות, ואפשר דר' יהודה כר"א ס"ל ולר"מ אי לא האי לא קיימא:

קא פסיק ותני וכו', הא דלא דייק הכי בפ"ב גבי נכתב ביום ונחתם בלילה, משום דה"נ לא הוה דייק, אלא משום דכבר אשמעינן מוקדם פסול ממילא שמעינן דצריך שיניח מקום הזמן ולא היה צריך למיתנייה כי היכי דלא תנא הרי את מותרת לכל אדם ומיתורא דמתני' קא דייק הכי:

לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט, פירש"י משום דהוי גט ישן, וק"ל דאינו גט משמע דאינו גט כלל ובפ' הזורק אמרינן לקמן בפי' בגט ישן דאם נתגרשה בו תינשא לכתחילה, ואר"ת דהכא גרע טפי דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא והכא דכנסה איכא ודאי ביאה, ותימה ביבמות קאמר ר"ג האומר לכשאכנסנה אגרשנה הוי גט מפני שבידו לגרשה, ולפר"ת אינו ק' כי הוא פי' שם דגט ישן מיהא הוי ור"ת מפ' התם בשכתב בגט זמן של נתינה דהשתא אפי' גט ישן נמי לא הוי והכא בשכתב בגט מהיום:

הכא נמי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ותימה ומאי קפידא איכא בסופר אם כותב בגט זמן של ארוסה כשיבא הבעל לגרשה בגט זה לאחר נישואין ולהחתים עדים הם לא יחתימו כיון שהוא מוקדם ואיכא למיחש משום פירי, ואם בא להחתים העדים בעודה ארוסה דחיישינן שמא ישהה הגט עד לאחר הנישואין, א"ה כשיחתום עדים ביום הזמן ניחוש לכך ולא יכתבו גט לארוסה מעולם להכי לא חיישינן דאין רגילות להשהותו כדאמרינן לעיל בפ"ב דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, וי"ל דחיישינן שמא יבוא להחתים בעדים אחר הנישואין ולא יחושו להקדמת הזמן לפי שרואים שכתוב בגט ארוסתו וסוברים עודה ארוסה ויבוא לידי תקלה שיאמרו גיטה קודם לבנה, ותימה כשהניח נמי מקום הזמן ויכתוב בגט זמן של גירושין, אכתי איכא למיחש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה כשיראו שכתוב בגט ארוסתו דסוברים שלא נשאת לו מעולם, וי"ל דכיון שכתוב בגט זמן הנתינת ידעו בטוב שימי עיבורה היו קודם הזמן ויתברר הדבר שנשאת אלא שנכתב בו קודם נישואין לכך כתוב בו ארוסתו, ומיהו תימה ל"ל טעם דגיטה קודם לבנה כיון שהיא נשואה וכתב בו זמן של אירוסין ויפסל למ"ד משום פירי כמו גט שאין בו זמן כלל שאין בו שום הוכחה מזמן הכתוב בגט, וי"ל כיון שנכתב קודם שנמסר קלא אית ליה וידעו העדים מתי בא הגט לידה ואין לבעל להפסיד פירות אפי' לר"ל עד שעת נתינה:

הכא נמי מיחזי כשיקרא וכו', תימה רב פפי מאי שנא דנקט אשרתא טפי מכל שטרות, י"ל דאשמעינן רבותא באשרתא דאע"פ שיודעים שחתימת העדים אמת ומזומנים העדים לקיימה:

ליתא לדרב פפי, תימה דהכא מסקי דליתא לדרב פפי ורב נמי לא סבר לה ובפ"ב דכתובות פריך מינה לרב גבי ג' שישבו לקיים את השטר וסותר מתוך כן דברי רב ומסיק אימא עד שלא כתבו, וי"ל דודאי אליבא דרב ליתא אבל התם פריך להך לישנא דקאמר משמיה דרב הונא ולא מסיים בה משמיה דרב ורוצה ליישב דברי רב הונא אליבא דרב פפי, וי"מ דברי רב פפי איתנהו ול"ג ליתא לדרב פפי אלא ה"ג דאמר רב נחמן וה"פ וליתא להך קושיא דאקשי' מדרב פפי על רב שפסק כר"א דבשטרות לא חיישינן למיחזי כשיקרא דאמר ר' נחמן אומר היה ר"מ וכו' דוקא באשרתא דדיניה הוא דחיישינן למיחזי כשיקרא שהוא קיום השטר, והשתא ניחא הא דפריך מינה בפ"ב דכתובות דבקיום שטרות איירי התם:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה