אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק השולח גט › דף לה.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק השולח גט · דף לה.

דף לד:

לא היו ימים מועטים, ותימ' מ"ט איענשא הא אמרינן בפ"ג דשבועות האדם בשבועת פרט לאנוס ורב כהנא ורב אסי מר משתבע דהכי אמר רב ומר אשתבע דהכי אמר רב כי אתו קמיה דרב אמר כחד מנייהו א"ל אידך אנא לשיקרא אישתבעי א"ל את וכו', וי"ל דלא ממעט התם מקרא אלא דמיפטר מקרבן אבל עונש איכ' כדאשכחן בפ' ב' דנדרים גבי נשבע לבט, את המצוה דמבעי ליה תרי קראי חד למיפטר מקרבן וחד למיפטר מלאו, ולכתוב על פנקסו היה שואל אישתבעי שכך היו רגילין לכתוב כדאשכחן בשבת גבי ר' ישמעאל קרא והטה ועי"ל דבשבועות שגגות ליכא עונש כלל כדמשמע לישנא דמתניתן כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות ומפרש עלה שבועות שגגות כדרב כתנא ורב אסי, והכא לענין ממון שאני דהו"ל למידק טפי מעיקרא לשומרו דהו"ל לאסוקי אדעתה שתבא לידי שבועה, ותימ' אמאי לא מבעיא לן תרי קראי גבי אנוס כי היכי דמבעיא לן גבי נשבע לבטל את המצוה, וי"ל דלא דמי דהתם שפיר מבעיא לן תרי קראי חד למיפטר שוגג מקרבן וחד למיפטר מזיד ממלקות וכשפטר שוגג לגמרי פטרו מקרבן ומעונש, וה"ה גבי האדם בשבועה פרט לאנוס דפטור לגמרי:

לא שנו אלא בב"ד, פרש"י דחמירא משום דהוי באנקוטי חפצא ואיכא עונש טפי, ולפ"ז לא יתכן מה שפי' הוא בעצמו בפ' הכותב אי פקח מייתי לה לידי שבועה דאורייתא ונ"מ בין שבועה דאורייתא או דרבנן לענין אנקוטי חפצא, ולפי מ"ש בכאן דאפי' שבועה דרבנן הויא באנקוטי חפצא, ויש לחלק בין שבועה דאורייתא או דרבנן כמו שמפ' בערוך דשבועה דאורייתא בכבוי נרות ולענין אפוכי שבועה למאן דלית ליה דמר בר רב אשי, א"נ אי השיד אשבועה דאורייתא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל בשבועה דרבנן לא כדמוכח בפ' קמא דב"מ גבי ההוא רעיא:

מודה רב בקופצת, יש מלמדין לנשים להיות קופצות לישבע, וא"צ דבאותו ענין שאנו רגילים להשביע שגוזרים עליה בחרם ובשבועה שתודה על מה שקבלה מכתובתה אין העונש מרובה כ"כ כמו היכא דבשעת שבועה יוצאה שבועה מפיה לשקר, ובענין שכנגדו חשוד על השבועה תנן בפרק כל הנשבעין אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ופריך וליתני שבועת ביטוי ומשני דכי קתני שבועה שבועה דשקרא קאמר אבל שבועת ביטוי דא"ל בקושטא קא משתבע לא קתני דלא נקרא בכך חשוד על השבועה, ומיהו ר"ת פירש שאם הציבור הטילו חרם ועבר עליו אדם או עבר על שבועת ביטוי כגון אוכל ולא אוכל חשוד על השבועה, והא דקאמר התם שבועת ביטוי לא קתני לא בשביל שיהא כשר אלא ה"ק לא קתני בשביל שאינו דומה לאחרים כי אינו מונה במשנה אלא אותם שבשעת שבועה נשבע לשקר וכה"ג בפ' קמא דב"ק דר' חייא תני י"ג אבות ור' אושעיא תני כ"ד אבות ומפרש התם מר מ"ט לא תני הני ואע"ג דלכ"ע כל הכ"ד אבות הם, והביא ראיה מה"נ שהביאוה ההוא דהכותב ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דינא דרבא אמרה ליה בת רב חסדא ידענ' בההיא איתתא דחשידא אשבועתא דמפקא ש"ש לבטלה ומפ' דעברה שבועתא ומבטלה כגון שלא תאכל ככר זה ואכלה אותו אלמא משום דעברה על שבועת ביטוי אפיך שבועתא על שכנגדה:

ואוסרת כל פירות שבעולם, ל"ג כל דגבי נדר כה"ג לא חייל בדבר שאינו יכול לקיים שתאסר בכל פירות דשבועת שוא מצי' שאסר הכתוב אבל נדר שוא לא מצי', ובפ"ד דנדרים נדרי הבאי מותרים שבועות הבאי אסורים, ובפ' ג' דשבועות מפ' רבא באומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי בשבועה אם לא ראיתי גמל פורח באויר, וההוא גברא בפ' בתרא דנדרים דאמר תתסר הנאת עלמא אי נסיבנא אתתא בדלא תנינא וכו' דמשמע דחייל עליה נדר אע"פ שא"א לקיימו, יש לחלק דדילמא בדבר שהוא להבא חייל שאפשר לו שלא ישא אשה ולא יאסר, מיהו קשה דבפ"ב דנדרים אהא דקונם עיני בשינה פריך אי דלא יהיב שיעורא למילתיה מי שבקינן ליה עד דעבד איסורא בל יחל והא אמר שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן, אלמא גבי נדר נמי חייל כשאין יכול לקיים ועובר לאלתר, וההיא דנדרי הבאי מותרים לא הוי טעמא התם לפי שאוסר עצמו במה שאין יכול לקיים אלא לפי שאין דעתו לומר ממש כקורת בית הבד אלא לפי שהיה טרוף מאד ומשונה משאר נחשים קאמר כקורת בית הבד וחיל גדול שראה קרא להם כעולי מצרים וגבי שבועה אסור משום לא ינקה, ואפי' לא אמר כל פירות אלא אמר חד פירא בנדרים שרי ואסור בשבועה, ומ"ס הכא ל"ג כל פירות שבעולם דאע"פ שהיא עוברת לאלתר בבל יחל אם קבלה מכתובתה, כיון דמשם ואילך לא מיתסרא כדאמר ההיא דמכין אותו וישן לאלתר אינה חוששת בכך הואיל ואינה עומדת באיסור כל ימיה כמו שאפרש:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה