תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק המביא קמא · דף יד:
רבי יוסי בר כיפר אמר להו לא משמע שמן הדין לא היה להם להחזיר אע"פ שלא הוחזקו כפרנים, היינו משום שאמר להם המפקיד להביאו ולא מצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר:
הא בש"מ משום דדבריו ככתובין וכמסורין דמי, ואע"ג דלא קני אלא לאחר מיתת הנותן אפ"ה קנו אע"פ שמת מקבל בחיי נותן ואפי' נולדו יורשי מקבל אחר מיתת הנותן, ואע"ג דבשעת מיתת הנותן לא היו ראויין לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קנה וגם המקבל לא קנה בחייו כיון שמת בחיי הנותן, משום דדברי ש"מ לענין לקנות אחר מיתתו חשובים ככתובים וכמסורים למפרע משעת נתינתו הילכך כיון דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה ומורישו ליורשיו:
ור' יהודה הנשיא משום ר' יעקב הולך לאו כזכי, אע"ג דשמעינן ליה לר' בפ' התקבל גבי התקבלי לי גיטי כשאומר הולך ותן לח זכה לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור דהולך ותן כזכי, התם הוא משום שאמר לו השליח אשתך אמרה לי התקבל לי גיטי דמסתמא על דעת כן נותני לו כל זמן שלא אמר לו אי אפשי שתקבל לה:
וחכמים אומרים יחלוקו מספקא להו וכו', לאו משום דס"ל כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין, אלא יש מקומות שנראה להם לחכמים לתקן יחלוקו כיון שהדין מסופק ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה כי הך דהכא ובסוף השוכר את האומנים דדרו באגרא לישלם פלגא קרוב לפשיעה וקרוב לאונס, וגבי בכור בפרק יש נוחלין דף קכ"ו דאמרי' ובמלוה שעמו פלני, וההיא דאם ילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים דאמרינן ילדה אנדרוגינוס יחלוקו, וגבי חמש ולא חצי חמש בפ' יש בכור דמספקא לן אי יורשים אי לקוחות הוו, וכן ההיא דיחלוקו את חדש העיבור משום דמספק' ליה אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון, וגבי קדש' בעשרים נותן לה לחצאין בפ' מי שמת משום דמספקא אי קדושין לטיבועין נתנו או לא, ויש מקומות שנראה לחכמים לתקן שודא כי הך דהכא למאן דאית ליה, ובריש המוכר את הבית דקאמר אמרי לה להאי ניסא ואמרי לה להאי ניסא שודא דדייני, וכל תיקו שבתלמוד מפ' בשערים דרבינו האי דחולקים ול"נ דלא אמרינן הכי אלא היכא שחכמים אמרו בהדיא יחלוקו ובכל שאר ספיקות דממונא אמרי' אוקי ממונא בחזקת מריה:
וכאן שודא עדיף, מכאן מדקדק ר"ת דשודא דדייני היינו בלא טעם אלא ברצון הדיין הדבר תלוי שיתנהו למי שירצה כי הכא מה שירצה שליש יעשה וקרי ליה שורא, ועוד ראיה מפ' בתרא דקדושין נכי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי וכו' דאמר אין בעלי דינין עומדי' לפניו אינו נאמן ופריך ונהדר ונדניה ומשני בשודא דדייני, ואם הדבר תלוי בטעם וסברא אכתי מצי לעיין ולדקדק ולידייניה, אלא ודאי ברצון הדיין תלוי הדבר, ושמא מתחלה נתרצה לזה ועכשיו נתרצה ליתנו לחבירו, ועוד ראי' מפ' מי שהיה נשוי דא"ל רב נחמן לרב ששת חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ואם הדבר תלוי בטעם ובסברא וכי רב ששת לא היה לו לפסוק דין אלא ודאי כיון שתלוי ברצון כ"ד אין לו לדון שורא דדייני אם לא שיהא מומחא כרב נחמן או גדול הדור, וה"נ אמרינן בירושלמי פ' הכותב גבי ב' שטרות היוצאות על שרה אחת לאיזה שירצה הב"ד להחליט מחליטים וקרי ליה שודא דדייני: