אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא קמא › דף יב:

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא קמא · דף יב:

דף יב.

ולימא הקרש עד האידנא וכו' לענין עשה עמי ואיני זנך הוה ניחא ליה דלא מצי למימר ליה הקדש הכי אע"ג דרבו מצי א"ל, משום דהקדש ניחא ליה דלא לימות עבדיה

בפחות פחות משוה פרוטה, פי' רש"י ז"ל דאין הקדש חל בפחות משוה פרוטה, והקשה הריב"ם בפ' הזהב דתנן ה' פרוטות הן ניתנו הך דאין הקדש חל על פחות משוח פרוטה, ותי' אע"ג דהקדש חל עליה שרי ליה לאתהנויי בפחות משוה פרוטה דהא תנן בפ' הזהב בנהנה מן ההקדש בפרוטה מעל בפחות משוה פרוטה ליכא מעילה אע"ג דאיסורא מיהא איכא היינו מדרבנן והכא אפי' בדרבנן ליכא איסורא דעשה ליה דלהוי ליה הרוחה, וקשה לפי' דהא במס' כריתות בפ' אמרו לו צירף את המעילה לזמן מרובה, פי' אם נהנה היום מעט ולמחר מעט וכן לזמן מרובה מצטרף הכל להתחייב קרבן מעילה אלמא איסור דאורייתא איכא, וי"ל דהכא היינו טעמא שלא היה בדעתו של מקדיש שיחול הקדש על פחות משוה פרוטה כדי שיוכל העבד להתפרנס בריוח:

שבתו ורפואתו, ה"ה נמי נזק וצער ובושת לרבנן דר' יהודא בפ' החובל דאמר יש לעבדים בושת אלא להכי לא תני להו שאין שום חידוש במה שהם לרב, בשבתו ורפואתו יש חידוש, בשבתו קמ"ל דאע"ג דשקיל רב שבת דידיה לא מחייב במזונותיו דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ורפואתו נמי איכא חידוש כדמפרש לקמן:

אלא לאו ש"מ יכול ש"מ, וא"ת היכי הוה מוקי ר' יוחנן פלוגתייהו דרבנן ורשב"ג דלעיל דלא מצי למימר דבהא קא מיפלגי דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול כדאקשי' לעיל אלא ע"כ כדאסקינן דא"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך ובשנת בצורת לא ספוק אלמא תרווייהו סברי אינו יכול, וי"ל אע"ג דבשאר שנים יכול בשני בצורת אינו יכול, דבשאר שנים יכול לחזור על הפתחים ומוצא מרחמים יותר מבשני בצורת:

שבתו פשיטא, כיון דיכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך פשיטא דשבתו לרבו ואם בא ר' יוחנן להשמיענו זה שיכול הוה ליה למימר בפי' יכול הרב לומר עשה עמי ואיני זנך ולמה האריך בלשון ונקט מילתא בקוטע יד עבדו של חבירו, ומשני רפואתו איצטרכא ליה, כלומר להשמיענו חידוש אחר ברפואתו ונקט קוטע יד עבדו

רפואתו דידיה הוא דבעי איתסויי ביה, והא דתנן בפרק החובל, החובל ביד עבד כנעני שלו פטור מכולן, שמא יש לחלק דאע"ג דהחובל בעבדו של אחר נותן לעבד רפואתו הוא שחבל בעבדו לא מחייב, א"נ הא דקתני התם פטור אמותר רפואתו דע"י סמא חריפא קאמר:

מהו דתימא צערא דידיה הוא קמ"ל, אע"ג דצער קמיעת יד פשיטא שהוא לרבו ולא הוצרך לשנותו, צער זה שנתרצה לסובלו מדעתו סד"א שיהא לעצמו קמ"ל:

שאם היה עבד של כהן פוסלו מן התרומה, תי' דהוה ליה למינקט שמפסידו בשפחה כנענית דשייך אפי' בעבד ישראל, וי"ל דלדבריהם דרבנן קאמר להו דסברי אדרבא הרי מתירו בבת חורין:

אודו לי מיהא בעבד כהן כיון שמפסידו בתרומה, שאפי' לא ירצה הרב לזונו, מ"מ הוא מוצא לקנות תרומה בזול יותר מן החולין, וגם חולקין לו על הגורן לר' יוסי דאמר חולקין תרומה לעבד אע"פ שאין רבו עמו, ורבנן שהשיבו לו הלא אם ירצה שלא לצנו לא הבינו דברי ר"ם אלא היו סבורים הא דקאמר שאם היה עבר כהן פוסלו מן התרומת, היינו לפי שנותן לו הרב מזונו בריוח בשביל רוב תרומה שיש לכהנים בביתם, או משום שיש מצוה באכילת תרומה, הילכך מהדרי ליה מה אם ירצה שלא לזונו וקאמר להו ר"מ השבתוני על המזונות לפי שלא הבנתם דברי מה תשיבוני על התרומה שנאסר בזה ובזה, יש לו הפסד אפי' לא יזוננו האדון כדפרישי':

וכי תימא אי בעי זריק ליה גיטא, וכיון שיוכל לפוסלו בכתיבת וזריקת הגט בע"כ ולא מקרי חובה במה שזה מקבלו לו אם ישתחרר בזריקת נט מה לי אם ישתחרר בקבלה זו:

שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא, משמע דאי עריק אוכל בתרומה בחזקת שהוא עבד כהן ורבנן נמי לא פליגי בהכי, וא"ת ניחוש לרבנן שמא שחררו רבו וליתסר בתרומה ולר"מ נמי ליחוש שמא ימכרנו לישראל או שמא יפקירנו, וי"ל דלא שכיח שיקננו ישראל אחר שברח וגם אין האדון משחררו או מפקירו שאינו רוצה להביאו לידי מכשול שמא יאכל בתרומה או יבוא על השפחה:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה