תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק המביא קמא · דף יא:
עדים החתומין על הגט ושמותיהם כשמות עכו"ם, תלינן דישראל נינהו דלא שכיחא מילתא שיחתמו עכו"ם בגיטין וכשר בלא עדי מסירה לר"ט ולר"א בעדי מסירה או דילמא בשמותיהן כשמות עכו"ם חיישינן שמא עכו"ם נינהו ואפי' בעדי מסירה לא מכשר לר"א, ואפי' לר"ש דאמר במתני' אף אלו כשירין הא אוקימנא לעיל בשמות מובהקים והכא בשמות שאין מובהקין מבעיא לן דאלו בשמות מובהקים פשיטא דעכו"ם נינהו כדאמרי' בכל דוכתא דלא חיישי' דילמא אתי למיסמך עלייהו דפשיטא לכ"ע דעכו"ם נינהו, עוד מצי' לפרושי דלר"מ דבעי עדי חתימה לא קא מיבעיא לן דכיון דמדאורייתא פסול חיישי' שמא עכו"ם נינהו, אלא לר"א דמכשיר בעדי מסירה קא מיבעיא ליה דכיון דאפי' היו עכו"ם לא מיפסל אלא משום גזירה דילמא אתי למיסמך עלייהו הלכך היכא דלא ידעי' אי עכו"ם נינהו אי לא מכשר בעדי מסירה, וקאמר דלא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום משום דהוו שמות מובהקים ולא חיישינן דילמא אתי למיסמך עלייהו כר"ש דמכשר בשמות מובהקים אבל בשמות שאינם מובהקים חיישינן ואע"ג דמספקא לן דילמא ישראל נינהו, ופריך ליה מגיטין הבאים ממדינת הים ושמותיהן כשמות עכו"ם כשרים, וקס"ד דהא דקתני מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ שמותיהם כשמות עכו"ם לא להכשר דולא בבאי' ממדינת הים קאתי אלא נותן טעם לדבריו דרגילות הוא דמסקי ישראל בשמות עכו"ם שהרי בח"ל רוב שמותיהם כשמות עכו"ם הלכך בא"י נמי אם בא לפנינו נט ששמות העדים כשמות עכו"ם אין לחוש בשביל כך שמא עכו"ם הם דאין רגילות להחתים עכו"ם בגיטין, ומשני התם כדקתני טעמא ודוקא בח"ל מכשר, ומיהו ק"ל מאחר דאיירי בגיטין הבאים ממדינת הים אמאי תלי הכשירו משום שרוב ישראל שכו"ל שמותיהן כשמות עכו"ם תיפוק ליה מפני שהשליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ, ומצאתי שתי' ר"מ על קושיא אחרת דמיירי הכא דאתיוה בי תרי ולאחר שלמדו ואין השליח צ"ל בפ"נ ובפ"נ, ורשב"ם פי' דמיירי הכא באשה המביאה גיטה ורוצה להנשא בו ושמותיהם כשמות עכו"ם מי חיישינן שמא עכו"ם חתמוהו והיו סבורים שישראל הם וטעו, או שמא דידעו דעכו"ם הם והחתימתן כמתכוין שטעו בין נט לשאר שטרות שחותמיהן עכו"ם כשרים מי אזלינן בתר רוב שמות כאלו שהם עכו"ם ופסלי' ליה להאי גיטא כרבנן דמתני' דקי"ל כוותייהו או דילמא זיל בתר רוב נימין שלא הוחזקו לטעות ולחתום עכו"ם ותלינן ליה בישראל וכשר, א"ל לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום שאין רגילין כלל ישראל בזה השם ודאי לא מעה השליח או הבעל להחתים אנשים כאלה שדומה שמותיהן לעכו"ם עד שחקר ופשפש אחרים ונודע לו שישראל הם והחתימם, אבל שמות אחרים שדומים קצת לשמות ישראל שיכולים מכתיבי הגט לטעות בהם ולומר שישראל הם לא נכשרנו לגט זה שמא טעו המכתיבי הגט והחתימום בתורת ישראל:
יתיב רב הונא ורב יצחק קמיה דר' ירמיה אר"ת דלאו היינו רב הונא סתם שבכל התלמוד דגדול היה מר' ירמיה ולא הוה קרי ליה ר' ירמיה דרדקי, דר' ירמיה תלמיד של ר' זירא הוה כדאמרי' בנדה בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא, ור' זירא תלמידו של רב יהודא כדאמרינן דהוה משתמיט מיני' דרב יהודה דהוה בעי למיסק לא"י ואפי' שמואל שהיה רבו של רב יהודה היה צריך לר' הונא כדאמרינן בריש פירקין בעא מיניה שמואל מרב הונא וכן בפ"ק דחולין בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים וכו':
שמעת מינה התופס לב"ח קנה, תימא מה ענין משנתינו לתופס לב"ח שאני ב"ח שהוא בעצמו יכול לתפוס הילכך כשאחר תופס בשבילו הוי כאלו הוא בעצמו תופס לפי שנעשה שליחו לזכות לו משום דזכין לאדם שלא בפניו, אבל גבי עבד כיון דסבירא ליה השתא דאומר תנו לאו כאומר וכי דמי אפי' העבד עצמו לא יכול לעכב את האדון לחזור בו אם היה נותן הגט בידו לדעת שלא ישתחרר בו בקבלה זו והאיך יעכב אחר שבא הגט לידו את הארון מלחזור בו לא עדיף אחר מעבד עצמו כיון לאו כזכי דמי, (עיין ב"שפת אמת" חיי שרה שנת "תרמ"ט" ד"ה במדרש עבד משכיל וכו' מה שמיישב קושית התוס' בטוב טעם ודעת), ועוד איזה חוב חייב האדון לעבד ואפי' נחשבנו כחוב משום דעבד נייח נפשיה כמו שפר"ת לקמן, א"כ במה נחשוב כאן חב לאחרים, וי"ל דודאי קצת דמי עבר לב"ח מטעמיה דר"ת, ומיהו לאו ב"ח גמור הוא שא"כ לא היה נחשב כאן חב לאחרים כיון שאין כאן חוב אלא לאדון וה"פ בשלמא אי תופס לב"ח קנה אין תימה אם גם כאן קנה העבד בקבלה זו לענין שלא יוכל לחזור האדון משום דדמי קצת לב"ח משום דעביד ליה נייח נפשיה ומחמת זה רצה לשחרר, אא"א דאי תופס לב"ח נסור לא קנה כ"ש הכא דמצי האדון למיהדר ביה, ומתמה דאפי' חב לאחרים תאמר שקנה דאי אמרת בעלמא שהוא ב"ח נסור אם הוא חב לאחרים לא קנה כ"ש הכא דהארון לא ב"ח גמור הוא אלא שדימוהו קצת לב"ח משום דעביד ליה נייח נפשיה, וכיון שהוא חב לארון הוי כמו חב לאחרים לגבי ב"ח גמור ואם בעלמא לא קנה כ"ש הכא דלא קנה:
הכי אמר ר' יוחנן התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, בפ"ק דב"מ פירש"י דהיינו היכא דלא עשאו הב"ח שליח לתפוס, אבל היכא דעשאו הב"ח שליח לכ"ע קנה, וא"א לומר כן דבהדיא מוכח בכתובות בפ' הכותב דהיינו אפי' היכא דעשאו שליח גבי יימר בר חשו א"ל לשלוחיה וכו', ולא דמי להא דאמרינן בעלמא שלוחו של אדם כמותו, דלאו כל כמיניה לשוויי שליח כדי לחוב לאחרים, ותימא דהכא קאמר ר' יוחנן התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ובפ"ק דב"מ קסבר ר' יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, והא בהא תלי' כדקאמר התם רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרווייהו לא קנה מ"ט הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים, וי"ל דר' יוחנן הוה מפליג בין מציאה לתופס לב"ח דשאני מציאה הואיל וזכי לנפשיה זכי נסי לחבריה:
כל האומד תנו כאומר זכי דמי, ותימא והא ר' יוחנן לית ליה תנו כזכי דקאמר בפ"ק דב"מ וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולא אמר זכה לי, ואר"ת דדעת אחרת מקנה שאני התם דוקא הוה תן כזכי ולא במציעא, ועוד אר"ת דתן לא הוי כזכי אלא א"כ מוסר לו הדבר מיד ליד כי הך דמתני' הילכך במציעא לא שייך לומר תן כזכי: