אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא קמא › דף ז:

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא קמא · דף ז:

דף ז.

הכי רסינן כתוספתא ימינו למזרח הדרך, ול"ג וימינו למזרח הדרך דלשלם ימינו למזרח הדרך כשהולך מעכו לכזיב, ומיהו יש לומר דפעמים הדרך מתעקם ואין ימין למזרח, והק' הר' יחיאל ז"ל דבתוספ' פ' בתרא דאהלות מיהא תנר אפכא דקתני היה הולך מעכו לכזיב ימינו למזרח טהור' למערב הדרך ממאה, ותי' ה"ר מקינון דל דברייתא דבתוספת' מתני' למסקנא דשמעתי' דאמר רצועה נפקא מעכו לכזיב לצד הצפון והוא מא"י ויש כ' דרכים לב' צדי הרצועה, א' מלמעלה לצד המורה, וא' מלמטה לצד המערב, וברייתא דהכא מיירי בהולך מלמעלה לצד המזרח ל של רצועה, ובתוספתא מיירי בהולך מלמטה של מערבה של רצועה:

ויהיב תנא סימנא הכי, פירש"י ז"ל ומי חשיבא הדא רצועה לאתנוחי תנא סימנא עלה, וק"ל אמו מי לית ליה לתנא לבאר תחומי א"י אפי' לרצועה קטנה, ותו מאי מייתי ראיה מרב פפא דאמר למזרחה של מסילה דהתם לא יהיב קרא סימנא למזרחה של מסילה אלא המסילה הוא סימ' לשילו, ופרשב"ם ז"ל דהא דיהיב ופרי' תנא סימנא הכי לא אשינויי' קא מהדר, אלא אמתני' קאי דקתני ימינו למורה הדרך וקא מתמה וכי במסילה ה"ל לאתנוחי סימנא במזרחו של שלם שאומר למזרח הדרך למערב הדרך, כלומר למזרחו של עולם של המסילה דעל דבר מועט כמו דרך לא שייך להזכיר ולומר מזרח ומערב של אותו דבר והול"ל ומינין למזרח דהיינו למזרח העולם, ומשני אין דהכי אמר רב פפא למזרחה של מסילה אלמא מזכיר מזרחו של עולם על המסילה:

הא ר' יהודה הא רבנן, ואע"ג שקרקעית המים הוי א"י גרע הכא ממובלעות דלעיל, תי' לפי מה דמדמה השתא גט למעשר וכן המגי' נם בעלייה בא"י יחשב כמביא בח"ל דהזורע בעלייה פטור מן המעשר, וי"ל דלא דמי דעלייה קרקע שתחתיו בר זריעה היא וראוי לחוב מעשר ושביעית, מה שאין כן בספינה:

עציץ נקוב, פירש"י ז"ל דספינה דלעיל של חרס היא ואינה צריכה לנקוב כדאמרי' במנחות, אבל עציץ של עץ צריך שיהיה נקיב, ונר' דראייתו מפ' קרבנות צבור דאמרי התם תנא חדא שבגג ושבחורבה ושבספינה ושבעציץ מביא וקורא, ותני' אידך מביא ואינו קורא, ומשני עציץ אעציץ ל"ק כאן בנקוב כאן בשאינו נקוב, ספינה אספינה ל"ק כאן בספינה של חרס, כאן בספינה של עץ, ומדלא משני בספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה, ש"מ דשל חרס לא בעינן נקובה, ואתא לאשמעינן חידוש אחר בספינה שאינה כעציץ של עץ, וקשה לפירושו מהא דאמרינן לקמן בפ"ב כתבו על חרם של עציץ נקוב ש"מ דחרם בעי נקובה דאי לאו הכי אמאי נקט נקוב, וע"ק מהא דאמרי' בפ' המצניע חמש מדות בכלי חרס ניקב כמוציא משקה וכו' עד ניקב כשורש קמן טהור להכשיר בו את הזרעים, אלמא של חרם נמי בלא נקובה לא חשיב כמחובר, ופר"ת דשל חרם מהני נקובה מתוך שהיא מן אדמה בנקב כל שהוא מתפשט הלחלוחית בכלו, אבל בשל עץ לא מהני נקובה, והכא מיירי בספינה נקובה, וכן ההוא דמנחות והמים אינם נכנסים משום שהעפר נדבק ונעשו רגבים וסותם הנקב, והא דלא משני גבי ספינה כאן בנקובה כאן בשאינה נקובה, משום דזה לא היה חידוש דהיינו מן עציץ, ועוד כיון דסתם ספינה של עץ ניחא ליה לאוקמיה בשל עץ וכן נראה מההוא דה' מדות בכלי חרס דוקא הני דינו הכי דניקב כשורש קטן הוי כמחובר דומיא דשאר מדות דקאמר התם מוציא משקה וכונס משקה דהיינו דוקא בכלי חרם כדתנן בפ' בא סימן כל כלי חרס שהוא מכניס מוציא, ויש שמוציא ואינו מכניס, ואמרינן בגמרא מכניס פסול למי חטאת, ומוציא פסול משום נסתר' הרי אותם ב' מדות מצינו בכלי חרס, וכן ב' מדות בניקב במוציא זית ומוציא רימון מצאנו במס' כלים גבי כלי חרס, אבל של עץ לעולם שיעורן ברימונים כדתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן ברימונים, והתם היה יכול לתרץ כמו בכאן הא ר"י הא רבנן, א"נ כאן בנוששת כאן בשאינה גוששת וגם כאן היה יכול לתרץ כאן בשל עץ, כאן בשל חרס א"נ כאן בנקובה, כאן בשאינה נקובה, ובירושלמי פ"ב משמע כדפרש"י ז"ל דתנן התם והנוטע בספינה חייב בערלה וקאמר עלה בירושלמי (עיין בר"ש פ"ב דחלה משנה ב') ר' יצחק הקולא בשם ר' חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אמר שהשרשים מפעפעים את החרס, ר' יונה מפיך לישנא כלי חרם עומד בפני שרשים איתמר ופי' ר' שמשון דר' יונה לא איפלג אדר' יוסי, ומפר' בתמיה קאמר ר' יונה, ומפ' דמתני' איירי בספינה של חרס, ומצאתי כתוב בתוספתא דשביעית פ"ד הטומן את הלוף בשביעית ר"מ אומר דרך ארץ טומנו בעציץ כרי שלא תצמח, ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים, אלמא דכלי חרס מעמיד שלא יתפח ושלא יצמיח, ואית ספרים דגרסי בירושלמי שהשרשים מפעפעין את העץ ר' יונה מפיך לישנא דכלי חרס עומד בפני השרשים, פי' מהפך הלשון והכל אחד ר' יוסי אומר דשרשים מפעפעין את העץ אבל לא כלי חרס, ור' יונה אמר דכלי חרס עומד בפני השרשים אבל לא כלי עץ, ולפי הך גירסא איירי מתני' בספינה של עץ דלא בעי נקובה:

דילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר' יהודה וכו' להאי טעמא דמסיק השתא דלכ"ע עציץ במחובר ניחא הא דאמרינן בפ' השולח אין כותבין פרוזבול אלא על עציץ נקוב ומוקמינן דמניח אסיכי וכמו שכתב בפ' המוציא אמרינן צרור שעלו בו עשבי' מותר לקנח בו והתולש ממנו בשבת חייב חמאת, אלמא מדשרי לטלטולי לצורך קינוח א"כ לא חשיב תולש כשסנביהו דלא פסק יניקתו, והא דאמרי' פרפיסא דמנחא אארעא ואנחא אסיכי חייב משום תולש, היינו חייב מדרבנן כדפרש"י ש"י ז"ל התם אבל אידך דדחי הכא ע"כ לא קאמר רבנן אלא בספינה, כדמשמע דעציץ לכ"ע לא הוי כמחובר קש' מההיא דלקמן ומההיא דשבת, וצ"ל דרבה פליג אהנהו, א"נ דיחוי' בעלמא הוא דקא דחי דמספינה ליכא למשמע מידי:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה