תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק המביא קמא · דף ז.
השכם והערב עליהם לבית המדרש, לשון דום דריש כמו דמדומי חמה, ואע"ג דאמרינן בב"ק כל המוסר דינו על חבירו הוא נענש תחילה, הא אמרינן התם והוא דאית ליה דינא בארעא והכא לא הוה ליה דינא, א"נ לא היה מוסר דין עליהם אלא א"ל להשכים ולהעריב לעסוק בתורה מתוך זה יהיו כלין:
זמרא מני לן דאסור, כי ההוא שכתבתי לעיל דירושלמי דהוה קאי ודמיך בזימרין, שהיה מרבה להתענג ביותר ולשורר לפניו, ורש"י פי' לשורר בבית המשתה וכן משמע מדפריך ולישלח להו בשיר לא ישתו יין', ומה שנוהגים עתה בשעת סעורה כחופה לשורר שיר של מצוה, כזה שהוא לשמח חתן וכלה שרי, וכן כתב רי"ף ז"ל בברכות פ' אין עומדין, פי' גאון הא דאמרי' זימרא דפומ' אסור כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו ולשבח היפיה ביופיו, אבל דברי שירות ותשבחות, וזכרון חסדיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאומרם כבית חתנים ובבית המשתאות בקול נגינות ובקול שמחות ולא ראינו מי שממחה בזאת ז על עטרות חתנים, לא מיירי בעמרות שמניחים על ראשו של אדם, דהא אמרי' לה כפ' כתרא דסומה לא שנו אלא של וורד או של הדס, אבל בשל קנה או של חילת מותר ואין דרך לעשות עטרה של קנים להשים בראשו של אדם, אלא כעין כיפה עשוי שקורין טולמא והוא כעין קרייתא דמנמנמא כלתא בה, ובראש כל אדם לאו דוקא בראשו ממש אלא למעלה מראשו, והא דקרי ליה עמרות אשכחן כי האי נונא במס' מרות דתנן ושרשרות של זהב היו קבועות באולם שבהם עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנא' והעטרות תהיה לחלם ולמוביה, ופי' הגאונים ז"ל דהיינו כעין כיפות מוזהבות שעושין בחלונות וההוא קרא דמייתי הכא כתיב בנבואת זכרי' וכתיב נמי התם ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת כראש יהושע, ויש לפרש דושמת בראש לא קאי אעמרות, אלא תרי עניני נינהו ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות, וגם זה תעשה ושמת בראש יהושע, שתמנה יהושע להיות בראש אחיו לכ"נ, מיהו משמע הכא עטרות דומיא דמצנפת ודוקא לחתנים אסרו דומי' דעמרות כלות דמפרש בגמרא דסימה דהיא עיר של זהכ, ובפ' במה אשה אמר לא תצא אשה בעיר של זהב, מכלל דבחול שרי, ואמרי' נמי ר' עקי' עכיר לדבתייהו ירושלים דדהבא וסברא הוא דדוקא הנהו שרגילין לעשותם הקפיר שלא לנהוג שמחה ביותר, כדאמרי' נסי זה אפר מקלה שבראש חתנים:
מאי דכתיב קינה ודימונה ועדעדה, רמ"א כשם הר' יצחק הדרשן ז"ל דהא דדריש ששה עירות הללו משום דבמנין עירות של יהודה בפרמן תמצא ל"ה ועיין ברש"י ורד"ק בפרטן תמצא ל"ת, וככללן כ"ט וקים ליה דהיינו נכתבו לדרשא:
בזמן שמצנפת בראש כ"ג, או' ריב"א דאותה של כ"ג קרויה מצנפת כדכתי' נכי אהרן וכמצנפת בד יצניף, ונתת המצנפת, אכל כשל כהן הדיוט קרויה מגבעות, כדכתיב ועשית להם מגבעות משום של כהן הדיוט היתה גדולה וקרויה מגבעות, אבל של כהן גדול היתה קטנה, משום שהציץ ותפילין היו דוחים אותה כראי' בפ"ב דזבחים שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין וקרויה מצנפת, ואע"ג דגבי ציץ כתיב מצה לא על המצח ממש קאמר, דמתרני' מצחו בין עינוהו, ואמרינן נמי בקידושין גבי ינאי הקם להם בציץ שבין עיניך, ונרא' שהוא בגובה הראש כמו בין עיניד דתפילין, ומיהו אשכחן נמי בלשון התלמוד שקורא לשל חדיום מצנפת כיומא כפ' אמר להם הממונה, הממונה נומל מצנפת של א' מהם, ואפי' היו שוות של כ"ג ושל כ"ה, מ"ם נקיט הכא בזמן שהמצנפת בראש כ"ג לפי שלא אסרו אלא לחתנים כדפרישי' והיינו כעין כ"ג שהיה ראש ושר בישראל?!