אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא קמא › דף ו:

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא קמא · דף ו:

דף ו.

ואי עבדת אהנית, ש"מ הכא דבפ"נ מועיל בא"י וקשה דתנן בסוף פ"ב אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלך נאמנת להביא גיטה, ומשני כאן בא"י כאן בח"ל, בא"י דלאו לדיבורה דידה קא סמכי' מהימנא, ובח"ל דאדיבורה דידה קא סמכא לא מהימנא אלמא לא מהני בפ"נ בא"י, וי"ל דנאמנת להביא גיט' היינו כשאר שלוחי המדינה שאין אומר בפ"נ ובפ"נ והיינו דקאמר לא אדיבורה דידה קא סמכ' ולעולם שליח אחר שהביא גט בא"י אם אמר בפ"נ ובפ"נ מהני, ואלו הנשים אם הביאו גט בא"י ואמרו בפ"נ ובפ"נ הגט כשר כאילו לא אמרו, ואם יצא עליו ערעור יתקיים בחותמיו:

ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר"מ אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סיסאי דמקרב' לא, וק' האיך מקרבא טפי מעכו ולכולה עכו חצי' בא"י וחציה בח"ל, ועוד מאי קאמר וקרובה לציפורי יותר מעכו מאי נפקא מינה אם עכו אינה קרובה לציפורי והלא קרובה היא אצל עצמה שחציה א"י, וי"ל הלכך נר' דבאותו צד שבא"י פליגי ר"מ ורבנן, רבנן מצריכי לומר בפ"נ לפי שהוא בסוף הגבול ורחוקה משאר עירות שבא"י ומופלגת מן הישיבות ומכ"ד ואין שיירות מצויות שם, ואי לאו ההיא דירוש' הוה מצי למימר דכולה בא"י קיימא, ואפ"ה לא קשי' מידי כדפרישית, וכן נמי אשקלון, והשתא ניחא דקאמר דכפר סיסאי קרובה לציפורי שהוא עיקר ישובה של א"י יותר מעכו:

ויתנו את הילד בזונה, מתוך שהיו משתהים בא"י היו משתעבדים עבדים נשיהם ובנותיהם לצורך מזונותיהם כדא' בירושלמי דעובד' הוה בחד שמכר בתו כדי ללמוד תורה בדמים והלך ולמד:

א"ר יצחק שתים כותבין, בה"ג פסק כר"י אע"ג דפליג אמתני' יודע הוא שאינה עיקר, ור"ת אומר דוקא כשמתכוין לכתוב הפסוק לדרשא כי הך דהכא, אבל כשאדם כותב אגרת שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא כדי לכתוב לשון צח מותר לכתוב כמה תיבות בלא שרטוט, וכן כתב ריב"א בשם רבינו אליהו ז"ל, וקצת משמע בירושלמי בפ' בתרא דמגילה דאסור, דקאמר התם מהו לכתוב תרתי תלת מילין מן פסוקא, ומייתי התם ר' מונא שלח כתב לר' אושעיא, "ראשיתך מצער היתה מאד ישגא אחריתך" משמע שלא היה כותב אלא אגרת שלומים ולא לדרשא ואפ"ה היה מהפך הכתוב כדי שלא לכתוב המקרא כסדר, ומיהו מביא שם כמה דברים אחרים שהיו כותבין לדרשא, דקאמר התם מר עוקבא שלח לריש גלותא דהוה דמיך וקאי במידין, פי' בשוכבו ובקומו היה מזמרין לפניו ושלח ליה "ישראל אל תשמח בעמים אל גיל", ר' ירמיה שלח כתב לר' יודן "לשנוא את אוהביך ולאהבה את שונאיך", וא"ת הא אמרי' בהקומץ רבה ופ"ב דמגילה דתפילין אין צריכין שרטוט, והלא אפי' ג' תיבות צריכין שרטוט, ואר"ת דלא בעי שירטוט בין כל שיטה ושיטה, אבל בעשה שירטוט א' למעלה וכותב תחתיו כמה שיטין, ועוד אומר ר"ת דאפילו להחמיר אין לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה, כדאמרי בירושלמי פ' במה מדליקין כל הפטור מן הדבר ועשה נקרא הדיוט. וכן משמע בפ' הקומץ רבה מדקאמר התם תפילין א"צ שירטוט, ופריך עלה מהא דתניא ס"ת ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידים מקדושה חמורה לקדושה קלה, הא מורידים עושי' והא מזוזה בעי שירטוט, ומשני תנאי הוא, ולא משני הכא במאי עסקינן במשורטטין משמע דאין רגילות כלל לשרטט תפילין והיינו משום דנקרא הדיוט, ונראה דדוקא מתפילין פריך דהנהו לא בעי שרטוט, אבל ס"ת בעי שרטוט, וכן תני' בריש מס' סופרים הלכה מסרגלי' בקנה וכותבי' בדיו, ועוד קתני התם ואינו רשאי לכתוב אלא א"כ סרגל יריעה שאינה מסרגלת פסולה ואמרי' נמי בפ"ק דמגילה דברי שלום ואמת, מלמד שצריכה שירטוט כאמתתה של תורה, ואמרי' נמי בירושלמי נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה להלן צריכה שרטוט אף כאן צריכה שרטוט, ומה להלן ניתנה לדרש אף כאן ניתנה לדרש, ותפילין נמי אם אינו יכול לכוין ולישר כתיבתו אא"כ משורטט על כל שיטה ושיטה צריך לשרסטט משם זה אלי ואנוהו ולא שייך כאן פטור מן הדבר ועושהו:

זבוב מצא לה נימא מצא לה, תרווייהו משתמעי מותזנה עליו פלגשו לשון זנות ולשון מזון, וא"ת אמאי לא הוי זנות ממש, ואר"ת מדהלך להחזירה ואפי' פלגשים, לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתי' בא אל פלגשי אביך, ותהיינה צרורות אלמנות חיות עד יום מותם:

נימא מצא לה, וא"ת הא אמרינן בסנהדרין פ' כ"ג שלא היה להן לבנות ישראל שער לא בית השחי ולא בית הערוה, וי"ל כדמשני התם גבי חמר דבת יפה תואר היתה, ה"נ איכא למימר בהך פילגש דבת יפה תואר היתה או גיורת, ותי' כיון שלא היה להם שערות האיך היה מצוי בהן הבאת סימנין, י"ל שמא גומות היה להם, א"נ שערות קטנות ומועטי' היו ולא היה להם ריבוי שערות שיוכל לבוא לידי כרות שפכה עד שחטאו וניבא עליהן ישעי' וה' פתהן יערה דדרשינן לה בפ' במה אשה שנעשו פתחיהן כיערות:

נימא מצא והקפיד, ותי' ודילמא א"כ אסכם טפי ע"י ר' יונתן, וי"ל דכיון שהקפיד על כך היה ידוע ומפורסם לעולם, אבל זבוב שלא הקפיד לשלחה בכך לא נתפרסם הדבר וא"כ ברוח הקודש אמרו, ומ"מ אלו ואלו דברי אלקים חיים כשמצא נימא הקפיד על שניהם:

שלש עבירות, ר"ח גריס ג"ע ש"ד חלולי השם ושלשתן היו בפלגש בגבעה ולהכי לא חשיב אבר מן החי דבסמוך:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה