אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא קמא › דף ד.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא קמא · דף ד.

דף ג:

חתמו ונתנו לה כשר, ולכתחלה נמי בשר כדפ"ל, והא דלא קאמר חתמו ונתנו לה כשר, אר"ת משום דהוה משמע דלא סני דלא עביד הכי:

מודה ר"א במזוייף מתוכו שפסול, תימא מה ענין זה אצל זה מזוייף מתוכו שחותמים קרובי' ופסולי' דהתם דין הוא למפסל דילמא אתי למיסמך עלייהו ולאפוקי ממונא על פיהם אחר שימותו עידי מסירה או ילכו למדינת הים, ואע"פ שהדבר אמת אין לגבות ממון אלא בעדות כשר כדקאמר בפ' ד' אחין נינחיה גבי עדים זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, אבל הכא מה לנו אם חתמו בו עדים שלא לשמה כיון שיש כאן עדי מסירה ולא אתי לידי תקלה, דאפי' אם תנשא על פי עדים חתומים הרי עדים כשרים הם דהא לקמן מכשי' בשמות מובהקים דלא אתי למיסמך עלייהו ולא חשבי' ליה מזוייף מתוכו, וי"ל דהכא נמי חיישי' דאי מכשרת ליה כי חתמי שלא לשמה זימנין נמי דחתמי תחילה על קלף ואח"כ כתבו הגט על גבי חתימתו ואין כאן עדות כלל, וקשה דחששא זו הו"ל למיחש נמי בשאר שטרות ונצריך חתימה לשמה, ונר' לפ' דכי היכי דפסיל ר"א במזוייף מתוכו וחייש דלמא אתי למסור בפני עדי חתימה, ה"נ יש לגזור כאן חתימה שלא לשמה אטו כתיבה שלא לשמה:

עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש, וא"ת דלמא כתיבה בעי חתימה לא בעי, והא דנקט וחתימתו לפי שאי אפשר לחתימה שתהא במחובר מאחר שהיתה הכתיבה בתלוש, וי"ל דמשכחת לה שכתבו באילן תלוש ואח"כ נטעו והשריש וחתמי:

דקיימא לן הלכתא כוותיה בגיטין, משום דאיירי הכא בגיטין נקט גיטין אבל הלכה כמותו אף בשטרות כמו שאפ' לקמן בע"ה, ולפיכך צריך ליזהר שיהא עידי מסירה בשעת נתינת הגט דאינהו כרתי, ואע"ג דאיכא עידי חתימה ואם לאו אינה מגורשת, דהא דקאמר לעיל שיהיו העדים חותמים על הגט מפני תיקון העולם לא קאמר שלא יהיו צריכין לעידי מסירה בשעת נתינה אלא ה"ק תיקון העולם שיהיה נם עדי חתימה עם עדי מסירה כדי שלא תצטרך לחזור אחר עדי מסירה היום ולמחר כשתביא הגט לראיה דכיון שהגט בידה ועדים חותמי', תלי' דמסתמא הוה נעשה גם בעידי מסירה, וה"פ לקמן בפ' השולח ל"צ לר"א דאמר עדי מסירה כרתי תקנו רבנן עדי חתימה זימנין דמייתי סהדי, א"נ אזלי למדינת הים, ולא קאמר שלא יהא צריך לעדי מסירה בשעת נתינת הגט, וכן שטר מתנת קרקע או שטר מכר שדי נתונה לך שהוא לקנין קרקע אינו מועיל אם לא שנתנו בפני עדים, מיהו יש לחלק לענין ממון דמהניא הודאת בעל דין כמאה עדים סני ליה כעדי חתימה במקום הודאת ב"ד ולא בעי עדי מסירה, אבל בקידושין ובגירושין לא מהני' הודאת בע"ד משום דמחייב לאחריני בקודושין דאסר לה אכ"ע ובגירושין דאסר לה מכהן, וכן מוכח לקמן ממתני' דהמגרש שנים ששלחו שני גיטין ששמותיהן שוות נותנים שניהם לזו וב' לזו, וקאמר בגמרא הא דלא כר"א דהא לא ידעי עדי מסירה בהי מינייהו מיגרש', אבל לר"ם ניחא וע"כ בשאינן לוין לגמרי איירי אלא משולשין בגט אלא שהשליח אינו מכיר כשמותן של אבות, דאי לאו הכי ק' מהא דכל נט דבעי ר"מ שיהא מוכיח מתוכו וא"כ אמאי אתי' דלא כר"א דל עדי מסירה מהכא בעדי חתימה סני אלא ש"מ דלעולם בעי לר"א עדי מסירה:

ומובלעות בתחום א"י, פירש"י שא"י מקפת אותה, וקשה דמה מועלת הבלעה זו אדרבה רקם וחגר דמקרבי' עדיפי טפי, ונ"ל מובלעת בתחום ר"ל בתוך תחום שלה כמו הבלעת תחומי' בריש מי שהוציאוהו, ועתה ניחא נמי שהזכיר ר"א לוד לפי שלוד גורמת לה להיות כא"י לפי שהוא בתוך תחום שלה, ויש ליישב פירש"י ז"ל דכפר לודים איכא תרתי דמובלע וקרוב ולכך עדיפא מרקם וחגר, וכן משמע מתוך פירוש רש"י דפי' לדידי חזי לי ההוא אתרא כמבי כובי לפומבדיתא דאכפר לודים ללוד קאי וכן משמע לקמן בפרקי' דקאמר נכנס לפניו ר' אלעא א"ל ר' והלא כפר סיסאי מובלעת בתוך תחום א"י וקרובה לציפורי יותר מעכו משמע דבעי הבלעה וקרובה, ולמאי דפרישי' בהבלעת תחומי', י"ל דנקט קרובה לציפורי יותר מעכו דלא תימה דאותה העיר של א"י שכפר סיסאי מובלעת במקומה הוא רחוק מעיקר ישובה של ארץ ישראל ויש לו ליחשב כח"ל כמו שאבאר לקמן ולהכי קאמר קרובה לציפורי שהוא עיקר ישובה של א"י:

שלא תחלק במדינת הים, אבל לא מסתבר ליה למימר דר"א ס"ל דמובלעת לא גמירי אלא מודה דגמירי ומשום שלא תחלוק, ולעיל דבעי למימר דפליגי בפלוגתא דרבה ורבא היינו ר"ג ות"ק אבל טעמו של ר"א משום שלא תחלוק:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה