אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא בתרא › דף יט.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא בתרא · דף יט.

דף יח:

דיו דיותא, אר"ת דדיו שעושין מקלי' עצים ומבשלים אותו כדי שיהיה עב אותו הוא הנקרא דיו, אבל דיו שעושין מעפצין שקורין אגלייא"ש בלעז ההוא לא מיקרי דיו מדתני רבי חנינא כתבו במי טריא ועפצא כשר ש"מ דעפצא לאו היינו דיו דתנא במתני', מתוך כך אר"ת שאין לכתוב ס"ת בעפצים שקורין אגלייא"ש דס"ת בעי דיו כדאמרינן בפ' הבונה או שכתבו שלא בדיו הרי אלו יגנזו ההוא ברייתא בס"ת כדמוכח בהקומץ רבה, ומיהו י"ל דאפצא לחודיה לא מיקרי דיו אבל כשמערבין בו קומנץ שקורין גומא נעשה דיו וראוי לכתוב בו אפי' על קלף מעופץ:

קנקנתום חרתא דאושכפי, פי' רש"י אדרמינ"ט, ובברייתא נמי דתני בשחור ובשיחור פירש"י דשיחור הוא חרתא דאושכפי, ולא משמע הכי שלא בא התנא להוסיף אלא אותן שלא נשנו, הלכך נראה דשיחור היא אדרמינ"ט, וקנקנתום הוא כמו שפי' ר"ש בפ"ק דעירובין דהיינו עפר ירוקה' שקורין בלעז ויריאיל"ה, וגם בערוך לעזו ויטריאיל"ה, ור"ת פי' בתיקון ס"ת שעשה דאידרימינ"ט מותר ליתן לתוך ס"ת לכ"ע דלאו היינו קנקנתום דאיכא מאן דאסר בפ"ק דעירובין, ואי קשי' דבמס' נדה תנן שחור כחרת ומפרש התם חרתא דאושכפי ואלו וידריאיל"ה איננה שחורה אלא מאירה כזכוכי וי"ל דנטחנת היטב כמו שמתקנים אותה לתת לתוך הדיו היא משחרת:

מוחק הוא, ומוחק ע"מ לכתוב חשוב דמסתמא עומד לחזור ולכתוב עליו בדיו ול"נ ומתוך פירש"י משמע דחשיב כמוחק ע"מ לכתוב כיון דכתבו ניכר ומ"מ לא מחויב גם משום כותב כיון שהתחתון חשוב יותר מן העליון: ע"ב.

ואם אינם יודעים קורים לפניהם וחותמים, וא"ת והיכי סמכי' עלייהו ואפי' שנים קורין הוי עד מפי עד, וי"ל כיון שאינם מעידים על עיקר המעשה אלא שכך כתוב בשטר לא חשיב עד מפי עד, ומסתברא דבעינן ב' קורין או יחיד כגון נחמן וספרי דדייני, א"נ הכא מיירי במכירים קצת אלא שאין מכירים היטב שגוף האותיות משונה כדאמרינן רב יהודה מצטער וקורי כלומר היה דוחק עצמו לדקדק ולהבין:

רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה, ופירש"י דלהני גבי ממשעבדי משום דאית ליה קלא כיון דחתימו עליה ערכאות, וההוא שטרא פרסאה דלעיל בפ"ק דגבי מבני חרי מיירי דחתומים עליו הדיוטות דלית להו קלא, וק"ל דלעיל משמע דאין חילוק בין הדיוטות לערכאות, אלא דערכאות לא מרעי נפשייהו והדיוטות מרעי נפשייהו אבל לענין קלא לא מסתבר דיש חילוק ודוקא ישראל הוא דמפיק לקלא, הלכך גר' כגירסת הספרים הכא ומגבי' ביה מבני חרי, ומיהו מצאתי בירושלמי מר יעקב בר אחא קול יוצא בארכיים אלמא משמע דגובה ממשעבדי:

טעמא דאיכא כתב הא ליכא כתב לא, וא"ת הא דבעינן הכא דאיכא כתב היינו שחזר ואמר שטר פסים הוא וכי האי גוונא בנייר חלק אם חזר ואמר אין הגס אלא נייר חלק היה נאמן והא דקאמר שמואל מגורשת היינו כשעומד בדיבורו ואמר דגט היה, וי"ל כיון דס"ד השתא דמגורש' א"ל לא חשוב ריעותא מה שהוא נייר חלק א"כ כשחזר ואמר נייר חלק הוא אית לן למימר דמגורשת ולאו כל הימנו לאוסרה כמו היכא דאיכא כתב, וא"ת למאי דס"ל השתא מ"ט דשמואל ליחשבה מגורשת ודאי, מאחר דחזי דהוא נייר חלק, וי"ל דכיון דקאמר לה הי גיטך בדבר מועט מהמנינן ליה לבעל כי היכי דאמרינן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה, א"ג מיירי כגון דמעיקרא קריוה בי תרי ולא דקדקו יפה אם היה כתוב במי מילין או לא ולבתר דעיילוה לבי ידיה ואפקיה, עוד י"ל בשעה שנתנו ראו העדים הנייר מרחוק והיה נראה להם חלק ושמא אם היו מעיינים יפה היה ניכר להם גוון האותיות:

מיא דנרא, פר"ח מי קליפת רמון:

שמואל נמי חיישינן קאמר, ותו לא צריכי לאוקמה בדבדקנוה דכי לא בדקנוה נמי איכא למיחש, ומיהו אי בדקנוה ולא פליט ודאי לאו כלום הוא:

צריכי למקרייהו, קודם נתינה איירי מדקא משני עלה לא צריכה דבתר דקריוה עייליה לבי ידיה ואפקיה, ואי לא קרייה נראה דלא הוי גט ואסורה להנשא מדלא משני הב"ע בדלא קרייה, וא"ת הא תנן לקמן בהזורק ומייתי לה בהאשה רבה כתב גט לאיש ושובר לאשה וטעה ונתן וכו' ולאחר הזמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש ושובר מתחת ידי האשה תצא מזה ומזה ודייק עלה בהאשה רבה מאי הוה לה למעבד ומשני איבעי לה לאקרויי גיטא והשתא אי לא קרייה אפי' נתן הגט ליד האשה אינה מגורשת, וי"ל דנהי דאסורה לינשא אי לא קריוה מ"ם אם נשאת לא תצא, א"ג התם בדקריוה ובתר הכי עיילוה לבי ידי' ואפקיה ומאחר דעיילוה לבי ידיה איבעי ליה למיהדר ולאקרויי, ומ"ם אין אותה קרייה כ"כ חמורה שתאסר בכך לינשא דלא חיישינן לאיחלופי עד דאיתרע לן דאחלף כדקתני ולאו כל הימנו לאוסרה ולומר שטר אמנה הוא ומדלא קריוה בתר דעיילוה לבי ידיה ואפקיה מיירי דאי קריוה לא מצי למימר ליה הכי, ואפי' את"ל דאפי' לכתחילה לא מחייב לעשות אותה קריאה דלא חיישינן לאחלופי, מ"מ כיון שבא הדבר לידי קלקול והיא היתה יכולה לתקן בקריאה זו בדבר מועט קנסינן לה כדאשכח חתם גבי הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת יבמתו איילונית תצא מזה ומזה, ומפרש התם דקנסינן לה משום דאיבעי לה לאמתוני ולא מצינו בשום מקום שתהא אסורה לינשא משום חששא זו, וטוב הוא לקרות הגט קודם נתינה ואחר נתינה ואם קראוהו אחר נתינה ולא קודם נתינה מגורשת:

למאי ניחוש לה אין מי מילין ע"ג מי מילין, וא"ת לענין מאי קאמר רב יוסף אי לחושבה מגורשת גמורה אפי' יש מילין על גבי מי מילין כיון דלא אקריוה לא הוי מגורשת, ואי לפסלה לכהונה קאמר, היכי קאמר אי משום כריתות דאית בה הא בעינא וכתב לה לשמה, הא לקמן בריש כל הגט קאמר שמואל דכל גיטין דמתני' דהתם פסולים לכהונה אע"ג דהוי שלא לשמה, וי"ל דשאני התם דכתיבי כעין גט ואין מחוסר אלא לשמה ול"ד לכריתות דלא הוי כעין גט כלל:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה