תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק המביא בתרא · דף יז:
זנות לא שכיח, וא"ת והא בריש כתובות עשו תקנה שתהא בתולה נשאת בד' שאם היה טענת בתולים ישכים לב"ד, וי"ל דזנות בת אחותו לא שכיח, א"נ זנות דנשואין לא שכיח לפי שבעלה משמרה, אבל זנות דאירוסין שכיח, א"נ זנות בעדים והתראה לא שכיח, א"נ התם אע"ג דלא שכיח עשו תקנה וחשו שלא תאסור עליו עולמית אבל הכא ליכא קפידא כ"כ אי מיחייבא מיתה ולא מיקטלה ולא חשו למילתא דלא שכיח:
עד שעת נתינה, פירש"י הלכך זמן כתיבת הגט לא מהני ולא מידי דכי אתיה למיטרף בעיא לאתויי סהדי אימת מטא גיט' לידה, וקשה לפי' מהא דאמרי' בפרק ב' אוחזין מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מורה יחזיר לאשה ופריך התם וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין פירי דמניסן ועד תשרי ומפקא ליה לגיטא דכתוב בניסן וטרפא לקוחו' שלא כדין, ומשני דכי אתי' למיטרף אמרינן לה אייתי ראיה מאימת מטא גיטא לידך, משמע דוקא בההוא דאיתרע ליה בנפילה חיישינן טפי, דאי בכל סתם גט חיישינן להכי מאי קשי' לי' ההוא ברייתא טפי מכל גיטין, הלכך נרא' דלא חיישי' לא בגיטין ולא בשטרות שמא לא נמסרו ביום הכתיבה אלא אמרינן מסתמא נמסר ביום שנכתב ונחתם וה"פ הכא קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה הילכך לא הוצרכו לתקן זמן משום פירות דכשיבוא הגט ליד האשה יכולה לבוא לב"ד ותראה להם גיטא לראי' שמאותו היום נתגרשה, וא"ת וגט שחרור למה תקנו בו זמן דאי משום מעשה ידיו יכול לבוא לב"ד ויכתבו לו שמאותו יום נשתחרר, וי"ל דלהכי תקנו זמן דחיישינן שמא ימכור עבדו ואח"כ יכתוב לו גט שחרור בלא זמן ויאמר העבד לרבו שני אייתי ראיה ששטר מכר שלך קודם לשחרור שאתה בא להוציא ממנו ועליך להביא ראיה, ול"ד לפירות שהם ביד הבעל והוא מוחזק והאשה באה להוציא, וא"ת למאי דפרשינן דבסתם גיטין ל"מ למימר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך האיך כותבין גט איש לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ליחוש דשמא יכתוב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי כדדייקינן בב' אוחזין גבי כותבים שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו, ומוקמי' לה בשטרי אקנייתא, ואיכא דמשני עידיו בחתומיו זכין לו, והא לא שייך בגט דחוב הוא לה, וי"ל דגבי שטר חוב הוא דאיכא למיחש טפי שמא יכתוב ליתן בניסן ולא יתן עד תשרי לפי שפעמים הוא מוסר בצנעה ולא ידע שלא נמסר ביום הכתיבה, ואפי' יצא קול שאחר הכתיבה נמסר סברי שלכך ניתן בידו כדי לגבות מיום הכתיבה ולא מסקי אדעתייהו למימר ליה אייתי ראיה, אכל גט רגילות למסור בפני עדים, דלא מבעיא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי דאפי' חתימו סהדי בגט אכתי בעינן עדים בשעת מסירה כדפריש' בפ"ק, אלא אפי' לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי רגיל ר"ת לומר דבעי עדים בשעת מסירה דאין דבר שבערוה פחות משתים, וכיון דיש עדים בשעת מסירה וחזו דזמן הכתיבה קודם ליום המסירה מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ומסקי אדעתייהו למימר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך דמה שנתן הגט לידה אמרי' דהיינו כדי להנשא דעיקר הגט לאו לגוביינא, וכי האי גוונא מיפליג בפ' ב' אוחזין בין הגט הנמצא לשטר חוב, ולקמן דפרי' מגיטין הבאים ממדינת הים דמה הועילו חכמים בתקנתם ומשני דקלא אית להו, ה"ה לכל הגיטין שלא נמסרו ביום הכתיבה אית להו קלא, אלא על מה שהק' מגיטין הבאים ממדינת הים תי' לו, והמקשה שלא הוקש' לו מכל הגיטין משום דלא שכיח שלא ינתנו ביום הכתיבה כדאמרינן גבי כתביה ואותביה בכיסתיה, ואההיא קושיא לא היה יכול לתרץ קלא אית להו לפי שהיה מקשה אם אירע הדבר שהקדים וכתב הגט ולא נתנו לה אלא המתין אולי תתפייס אם תזנה אח"כ יתן לח הגט ותתפייס עמו כדי שלא תהרג, א"נ להכי כותבין גט אע"פ שאין אשתו עמו דלא שכיח דכתי' איניש גט קודם הנתינה דלא מקדים פורענות לנפשיה ואחר הכתיבה מיד נותנו לידה או ליד שלוחה לקבלה או מוסרו ליד שליח להוליך לה וההוא הוי כגיטין הבאים ממדינת הים דאית להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח ולביאתו ומידע ידעי זמן המסירה, ולפי טעם זה אי איתרמי הכי שלא נמסר ביום שנכתב תו לא מיתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית ליה קלא דאם היה הבעל נותנו לאשה לית ליה קלא ואתי למטרף שלא כדין מיום שנכתב:
אהני דלכתחילה לא תינשא, הילכך לא יכתבנו הסופר כיון דלכתחילה אינו כשר, וא"ת אכתי ניחוש שמא יכתבנו הבעל בעצמו בכתב ידו בלא זמן דהתם נמי הולך כשר, וי"ל דלהא לא חיישינן דרוב אנשים אין בקיאין לכתוב גם לעצמן:
גזייה לזמן ויהביה ניהליה מכאן קשה לפי' רש"י בפ' ד' אחין גבי הא דאמר מ"ם לא תקנו זמן בקידושין ובמקומו פי':
כתביה ואותביה בכיסתיה, פי' רש"י מה הועילו חכמים בתקנתן בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפה לקוחות מיום הכתיבה, אע"ג דלעיל משמע דלר"ל טרפה כדין משעת חתימה, הכא מודה עד שעת נתינה כיון דאי מיפייסא תתפייס, ומיה' ההוא דגיטין הבאים ממדינת הים דפירש"י דפריך נמי לתרווייהו, קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה לר"ל כיון שאם היתה שם היה מגרשה לאלתר, ועוד קש' דמה הועילו חכמים בתקנתם משמע משום ההוא חששא גופא שתקנו זמן בגיטין איכא למיחש הכא ומשום פירות דקאמר ר"ל היינו שלא תפסיד אשה פירות שלא כדין וחששא דהכא לאו משום אשה אלא משום לקוחות, הלכך נר' דהני תרי פירכי למ"ד משום בת אחותו שמא יחפה עליה ויאמר שמיום הכתיבה נתגרש, אבל למ"ד משום פירות ניחא דבדין מפסידין כאן לקוחות את הפירות משעת חתימה, הקשה החבר ר' יעקב לר"ם כיון דלא פריך אלא למ"ד משום חפוי לישני אהני לזמן דלקמיה כדמשני לעיל אהני לשבוע דלקמיה, ופי' ר"מ פי' אחר מתוך קושיא זו, ונ"ל דלאו קושיא הוא דלעיל נתגרשה בזמן הכתוב בגט אלא שהזמן מרווח ויכול לחפות בזמן הכתוב בגט, מידי דהוה איומא גופא דלא ידעינן אי מצפרא אי מפניא, אבל הכא לא נתגרשה בזמן הכתוב בגט: