אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק המביא בתרא › דף טז:

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק המביא בתרא · דף טז:

דף טז.

אלמא קסבר ב' שהביאו גט א"צ וכו', פירש"י דטעמא משום דאין עדים מצויין לקיימו והני מצויין לקיימו, והקשה רש"י כיון דסוף סוף ב' הם מה לי ששניהם שלוחים מה לי אחד מהם הרי עדים מצויין לקיימו, ותי' דל"פ רבנן בין בחבורות אנשים לבא יחידי, והיינו לפי שיטתו שפי' לעיל גבי דאתיוה בי תרי משום דמצויין לקיימו, אבל לפי מה שפי' לעיל טעמא דאמרינן בפנינו גרשה מי לא מהימנא ואפי' אין מכירין החתימות ניחא דדוקא כשהם שלוחים לא מצי בעל למימר מזוייף הוא ולא שלחתיו אבל אי ליכא אלא חד שליח מצי למימר מזוייף הוא, ואפי' למ"ד שאין בקיאין לשמה איירי הכא כדקאמר לעיל דלאחר שלמדו חיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו, אבל היכא דאתיוה בי תרי מילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור, ותי' אמאי פשיטא ליה לתלמודא דב' שהביאו גט א"צ שיאמרו, לעולם אימא דצריכי והא דכשר הכא משום דחד מינייהו מסהיד אכתיבה וחד אחתימה, וכ"ת כיון דלא מסהיד אכולא מילתא לא דייק, והתנן א' אומר בפ"נ וב' אומרים בפנינו נחתם כשר ור"י מכשיר בב' אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם אלמא דייק אפי' היכא דלא מסהיד אכולא מילתא, וי"ל דאם איתא דב' צריכי אף כאן לא היה מועיל דלרבא דאמר לפי שאין עדים וכו' כיון שאין כאן אלא א' שמעיד על החתימה אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא, אע"ג דאידך מעיד על הכתיבה לא אסהיד על החתימה, ואפי' לרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה נהי דקסבר דמעיקרא ודאי לא היו מתקנים חכמים ב"נ משום חששא דאיחלופי אי לאו משום לשמה כדאי' בפ"ק מ"מ לאחר שתיקנו לומר משום לשמה, כי לא צריך נמי משום לשמה כגון לאחר שלמדו כיון דבעי למימר בפ"נ משום קיום, בעי נמי בפ"נ משום איחלופי כדמוכח בסוף סוגיין דשמעתין, ועוד נ"ל דמתוך הך מילתא גופא יש לדקדק כן דע"כ הא דמשמע דאם צריכין ב' לומר בפ"נ ובפ"נ היינו פוסלים כשהא' אומר בפ"נ והאחד בפ"נ, הא לא מתוקם כלל אליבא דרב' דהא אין צריך דהא אילו אמר בפנינו גרשה מי לא מהימני, אלא לרבה דוקא הוא דפסלינן, וע"כ משום שהמעיד על החתימה אינו מעיד על הכתיבה וחיישינן לאיחלופי בקיומי שטרות דעלמא, ואעפ"י שלא היה צריך להעיד כאן משום קיום שהרי הם ב' אלא משום לשמה, מ"מ כיון דצריך מהעדות משום לשמה, סברי עלמא דעדות זו משום קיום הוא ואתי לאיחלופי בקיומי שטרות דעלמא:

וכי אין גט יוצא מתחת ידי שניהם במאי פליגי, וניחא לי השתא אי פליגי בגט יוצא מתחת ידי שניהם, הא דמכשר ר"י כיון שהוא מעיד על הכתיבה לא חייש ר"י דילמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא, אבל אי הגט יוצא תחת יד החתימה ועידי כתיבה לאו שלוחין נינהו, ס"ד דלכ"ע אית לן למיחש דילמא אתי לאיחלופי, ומשני דאפ"ה לא גזר ר"י דכיון דעדי כתיבה לאו שלוחין נינהו מערכין תרי ועד חתימה שהוא שליח דבחד מוכחא מילתא דדוקא בגיטא הימנוה לשליח משום עיגונא ולא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא, ולשון שני ניחא ליה טפי אי פליגי באין יוצא מתחת ידי שניהם, וכגון סוגייא זו אשכחן בשבועות גבי שעירים, ובפ' אלו טריפות בסוגיא טרפה דלישנא קמא משמע דהוה ניחא ליה טפי אם הוה אמר כלישנא קמא מלישנא בתרא:

אלמא קסבר ב' צריכין, גר' כרבה ס"ל דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ואעפ"י שהא' אומר בפ"ג וא' אומר בפני נחתם חיישינן דילמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות ד דעלמא כדפ"ל:

ואפילו גט יוצא מתחת ידי שניהם פסלו רבנן, א"ל אין במאי פליגי, נר' דבשלמא אם אין גט יוצא מתחת ידי שניהם ניחא דר"י לא חייש לאיחלופי משום דמוכחא מילתא דמשום דעד חתימה שליח הגט נאמן ביחיד מדמצריכי אכתיבה תרי משום דלא הוי שלוחין, ובשטרות ליכא טעמא דתיהוי שליחות להימוני ביחיד כמו בגט, אבל כיון דמוקמת לה בגט יוצא מתחת ידי שניהם אין מכאן הוכחה דלא ניחוש לאיחלופי כיון דעדי כתיבה הם שלוחין כמו עדי חתימה, וכיון ההוא דמעיד אחתימה לא מעיד אכתיבה הוי אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא:

רבה מתרץ כלישנא בתרא, פי' אף כלישנא בתרא, דלישנא קמא נמי אתיא אליבא דרבה כדפ"ל:

ומר סבר לא גזרינן, פירש"י דלא גזר ר"י משום דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא היא, ובחנם פי' כן דאף בחד נמי לא גזור דהא מסיק למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב ומפרש טעמא משום איחלופי ולא קאמר משום שמא יחזור הדבר לקלקולו, ומיהו היא גופא תימא מי דחקו לתלמוד לומר כן דבחד גזרינן בפ"נ ונחתם ובתרי לא גזרינן כדאמרינן בפ"ק דבי תרי דמייתי גיטא מילתא דלא שכיחא, וי"ל דה"ה דהומ"ל הכי וכפירש"י אלא חד מתרי טעמא נקט, א"נ כיון דגזרו רבנן בין בחד בין בתרי ולא מפליג, ר"י נמי לא מסתבר לחלק וכיון דלא גזר בתרי ה"ה בחד, וק"ל להאי שינויא דא"כ אליבא דרבה דאמרינן לעיל דבי תרי גזרינן ובחד גזרינן דלא כמאן. מיהו י"ל דההיא דלעיל כלישנא קמא דתרוייהו מודי דבתרי לא גזרינן:

וליפלוג נמי ר"י ברישא. אלישנא בתרא פריך, אבל לל"ק ניחא דלא פליג ברישא, דדוקא בסיפא דעדי כתיבה דאינן שלוחין תרי נינהו, ועד חתימה דהוא שליח יחידי וליכא למיחש לאיחלופי, אבל א' אומר בפ"נ וא' אומר בפני נ' אתי לאיחלופי דליכא הוכחה כנ"ל:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה