תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק המביא בתרא · דף טז.
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, פירש"י שאינו חיבור לענין ב' מקואות שאין באחד מהם מ' סאה ונצוק וקטפר' ומשקה טופח מחברם, אבל הב' הוא מקוה שלם וכן פירש בפ' בתרא דע"ז כגון גוממיות שאין בהם מ' סאה ונצוק וקטפרס מחברם למקו' שלם אינו חיבור והטובל בגוממיות לא עלתה לו טבילה, וקשה לי דער כאן לא נחלקו ר"מ ור"י בפ' אין דורשין גבי שלשה גוממיות בנחל בעליונה כ' ובתחתונה כ' ובאמצעית מ' וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם אלא בטובלת בעליונה אי אמרינן גוד אסיק אבל בתחתונה לכ"ע עלתה לו טבילה דאמרי' גוד אחית אלמא קטפרס חיבור, והכא משמע דאינו חיבור כלל דומיא דנצוק ומשקה טופח, ואר"ת דהכא מיירי בשתי גוממיות דבזו כ' ובזו כ' וכה"ג לא הוי קטפרס חיבור דאין מטבילין אפי' בתחתונה, אבל אי איכא באחד מקוה שלם וקטפרס מחברם למקוה חסר או מלמעלה או מלמטה בהכי פליגי, תחתונה לכ"ע מטבילין, עליונה פליגי, תדע דאי לא"ה ל"ל למינקט התם אמצעית בשתי גוממיות סני, ועוד ל"ל למימר באמצעית מ' אי לאו מטעמא דפירש"י דלא מצי לאשמעינן כולה בשתי גוממיות שיחלקו בעליונה ובתחתונה יודו דאי ליכא אלא כ' בזו וכ' בזו לכ"ע אין מטבילין לא בזו ולא בזו ואם בעליונה מ' ובתחתונה כ' לכ"ע מטבילין בשניהם, ואם בעליונה כ' ובתחתונה מ' לא מצי לאשמעינן אלא פלוגתייהו לחודיה, ותימא והא מייתי לה התם אהא דקא בעי מתו להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון לר' יהודא דאמר הב' טהור, ובעי למיפשטיה מהא דקתני בברייתא אמר ר"י אומר היה ר"מ מטבילין בעליונה אלמא גוד אסיק נמי אית ליה, ודילמא שאני התם דאיכא אמצעית שיש בה מ' סאה, אבל כשמטבילין מחטין וצנוריות בראשו של ראשון ליכא מ' סאה במקוה שתחתיו דבין הכל ליכא אלא מ' סאה מכוונת, י"ל כיון שהמים של סופן לירד למקוה חשוב כאילו יש שם מ' סאה:
הא נמי תנינא טופח ע"מ להטפיח חיבור, הקשה ר"ת דהכא משמע דטופח ע"מ להטפיח הוה חיבור לענין מקוה, ובפ"ו דמקוואות תנן ומייתי לה בספ"ק דיבמות ובחומר בקדש עירוב מקואות כשפופרת הגוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן, ואר"ת דנקב בעי כשפופרת הנוד אבל במים סני טופח ע"מ להטפיח, וק' לי מהא דתנן במס' פרה פ"ה שתי שקתות שבאבן אחת קדש אחת מהם, המים שבשניה אינם קדושים, ואם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו המים צפין על גביהם כקליפת השום, קדש אחת מהן המים שבשניה מקודשות, משמע בדוקא שהיו צפין ע"ג שמתחברים המים מלמעלה ואין דבר מפסיק סני בקליפת השום אבל בנקובות זו לזו משמע דבעי מים כשפופרת הנוד מדלא אשמעינן ברישא גבי נקב שהיו המים באים דרך הנקב כקליפת השום וכ"ש במים צפין עליהם מלמעלה, ועוד תנן במס' מקוואות פ"ו כותל שבין שתי מקוואות, לשתי מצטרף, לערב אינו מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד, ר' יהודה אומר חלוף הדברים נפרצו זה לתוך זה פי' עגול על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת הנוד לפר"ת שפירש דבמים סגי בטופח ע"מ להטפיח והלא הנקב עגול הוא כדאמרינן ב' אצבעות חוזרות למקומן ואם אין במים הבאים דרך הנקב אלא טיפה להטפיח נמצא שאינו מעורב ברוחב כשפופרת הנוד והלא אפי' בנפרץ שאין דבר מפסיק למעלה בעינן רחב כשפופרת הנוד כ"ש דאינו מעורב אלא דרך הנקב, הילכך נר' דודאי מלא הנקב בעינן וכשצפין למעלה אין צריך אלא כקליפת השום ברוחב כשפופרת ואפשר דהיינו טופח להטפיח, ועי"ל לההיא דנצוק וקטפרס לאו לענין מקואות איירי אלא לענין השקה כגון אם יש באחד מים טמאים ומשיקן ומחברן לנהר ע"י נצוק וקטפרס אינו חיבור אבל טופח להטפיח הוי חיבור, והשתא הוה טהרה דומיא דטומאה, ובהדיא מתניא לענין השקה במס' טהרות בס"פ ח' דתנן מקל שהיא מליאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי ר' יהושע, וחכ"א עד שיטביל את כולה, הניצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה, וכן משמע מדמסיק עלה דילמא לעניין מקואות ור' יהודא הוא מכלל דעד השתא לא הוה מוקי לה במקואות אלא במילתא אחריתי. וכי קאמר נמי דילמא לענין מקואות, לא מוקי לה כר"י אבל כרבנן משמע דלא הוי חיבור בטופח להטפיח אלא דוקא כקליפת השום, ומאי דמוקי כר' יהודא היינו דוקא בהא דטופח להטפיח דלא תיפשוט בעיא דידים דרמיא להשקה:
הבא ראשו ורובו במים שאובין וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין, מה שלא גזרו טהור כי אם בנפילה ולא בביאה, פי' ריב"א לפי שלא היו יכולין לעמוד דאין לך אדם שיהא רשאי לרחוץ במים שאובין, ול"נ דהא ראשו ורובו קאמר ואין דרך הרוחץ שישקע ראשו במים אלא החמירו טפי בנפילה לפי שהיו רגילים יותר לעשות דרך נפילה אחר טבילתן כדקאמר התם והיו מעבירין על גביהן ג' לוגין מים שאובין:
אבל גט יוצא מתחת יד שניהם כשר, מה שפירש"י שניהם אדוקין בו לאו דוקא דהא לא צריך שיהיו שניהם אוחזין בגט אלא שאומר שהבעל עשה שניהם שליח שאמר להם שניכם הוליכו נט לאשתי ונותנו הא' במעמד שניהם כדאמר בפ' המקבל כולכם הוליכו א' מוליכו במעמד כולם ואם הא' מוליכו והשני מעיד שעשאו לפניו שליח לרבא ודאי היה כשר מטעמא דאמר בפ"ק אלו אמרו בפנינו גרשה דכיון שיש כאן ב' עדים לא יוכל הבעל לומר לא שלחתיך, אבל רבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה אין להכשיר כיון שאין שניהם שלוחים כשזה אומר בפני נכתב וזה אומר בפני נחתם אפי' לאחר שלמדו דהא דלא חיישינן בתרי שמא יחזור דבר לקלקולו, ה"מ כששניהם שלוחי' כדמפ' טעמא בפ"ק רבי תרי דמייתו גיטא מילתא דלא שכיחא, אבל בכי האי גונא לא: