תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק האומר התקבל · דף סה.
ג' מדות בקטנה כנגד ג' מדות שבקטן עשה כלל שלו דלא כהלכתא, כר' יוסי דאמר קטנה חולצת, דקאמר דאליבא דר' יוסי אינה חולצת עד שתגיע לעונת נדרים, ונראה דל"ק דרבה גרס הכא, תדע דקאמר ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים, ובפ' מי שמת גר' איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו רבא אמר רב נחמן בן י"ח שנה, רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן בן כ' שנה וכן היא הגירסא בספרים ישנים, וי"ס דגר' רבא אמר רב נחמן בן כ' שנה כי היכי דלא תיקשי להו מרבא דהתם ארבא דהכא, ואותה גרס' א"א להיות כדמוכח התם דקאמר והא דרבא לא בפי' איתמר אלא מכללה איתמר ודו"ק ותשכח התם ובמקומו מפורש: ע"ב.
גיטא לא להוי עד דמטי למתא מחסיא, תימה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל, שהרי כשקיבל הגט בבבל הנו שליח להולכה עד שיגיע למתא מחסיא ואז נעשה לו שליח לקבלה, ובכי האי גוונא פריך לעיל פ"ב גבי הוי שליח להולכה עד דמסית להתם, וכי מטית להתם הוי שליח לקבלת, וי"ל דהכא קבלה אריכתא הוא שהתחילה הקבלה בבבל ולא נגמרה עד שהגיע למתא מחסיא כי השליח אמר לבעל שכן עשאתו האשה שליח ואדעתא דהכי נותנו לה גם הוא:
בהדי דאזיל מיגס גייס ביה, כלומר חיישינן שמא עבר הבעל מן המזרח למערב באידך גיסא דרך היקף ופגע בו והכי איתא בירושלמי מה טעמא דר' אליעזר אומר אני שאחורי הדלת מצאו:
הא והא רבנן כאן בשלו וכאן בשל חבירו, פירש"י בשלו לא קפיד דלא איקפד ליה ולא דמי לגט דלא ניחא ליה דליתזיל בדוכתא אחריתי, אבל בשל חבירו קפיד, וק"ל כיון דעד השתא ס"ד דבשלו קפיד, ורב יוסף בא לחלוק על סברת רבה ולומר דבשלו לא קפיד, הוה ליה לפרוקי טעמא אמאי לא קפיד בשלו, ויותר היה מתיישב כפי סברא הראשונה לתרץ הא והא ר' אלעזר ומודה בשלו דהוה קפידא והוה ליה למימר הא והא ככ"ע, לכן נר' לפרש רב יוסף לא בא לחלוק על סברת רבה אלא מודה דבשלו איכא קפידא אלא שבא להשמיענו דבשל חבירו ליכא קפידה וכגון שנתן לו חבירו רשות לערב בפירותיו בכל מקום שיראה ואמר הוא לשלוחו לערב מתמרים של חבירו וערב מגרוגרות של חבירו דבהא ודאי לא מקפיד על של חבירו, וא"ת הכא משמע דעירב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות חוי קפידא ולא עבדתו שליחותו, וכן אמרינן בפ' הנהנה הבא לי מן החלון והביא לו מן הדלוסקמא שליח מעל משום שלא עשה שליחותו, וק' מאי דאמרינן בפ' המפקיד גבי כשותא מקום דלא אמר ליה מהאי רמי ומהאי לא תירמי לא פשע שליח, וי"ל דהכא ובמעילה שהזכיר תמרים וגרוגרות והזכיר חלון ודלוסקמא ודאי הוי קפידא אם שינה, אבל התם שהראה בעל הבית לשליח רשות שלו היכן מונח כדי לעשות ממנו שכר והיה שם מונח עוד כרי א' של כשותא אין זו הוכחה שתהיה קפידא כי הכל ענין א', וגם לא הזכיר לו מקום וגם לא הוה ליה לאסוקי דעתיה שיהיו לאחרים כשותא בביתו של זה:
מאי שלו ושל חבירו איכא, ולא הוה מצי לשנויי הא דתני עירובו עירוב בסמוכות זה אצל זה, ותא דתני' אין עירובו עירוב במרוחקים זה מזה, דא"כ אפי' שובך ושובך נמי:
האומר כתבו גט וגו', לא גרסי' במתניתן עשו לה כדת דבעיא היא בגמר' ופשט להו מברייתא: