אור ברסלב
תוספות הראש על גיטין פרק האומר התקבל › דף סד.

תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל

פרק האומר התקבל · דף סד.

דף סג.

בעל אומר לפקדון וכו', האי דלא נקט בעל אומר להולכה ושליש אומר לקבלה משום דבהא רב הונא מודה דשליש נאמן דלא שייך הכא למימר דאם איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב לה, דהא אף לדברי הבעל שנותנו להולכה הא קמן דלא יהביה לדידה:

בעל נאמן דאם איתא דלגירושין יהביה לדידה הוה יהיב לה, ותימא הא דתיקון רבנן לומר בפני נכתב וכו' משום דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה, אכתי יערער ויאמר לפקדון נתתיו, ואי דאיכא עדים דיהביה לגירושין התם לא בעינן בפני נכתב דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים ומסתמא מסר לו גט כשר, וי"ל דלא מהימן אלא בשלשתן בעיר דשייך הך טעמא דלדידה הוה יהיב לה, ותימא הא דאמרינן בפ"ק רבא מצריך משכונה לשכונה מה הועילו חכמים בתקנתן, וי"ל דרבא סבר לה כרב חסדא דאמר שליש נאמן, א"נ כי מצריך רבא כשהבעל אומר כתבו ותנו והלך לו לצורכו דמסתמא הכי הוה דמדלא יהיב ליה בעל לדידה:

שליש נאמן דהא הימניה, ואפי' אומר בעל דנתן לו בפני עדים, מ"מ סמך עליו דזימנין דמייתי ערים או אזלי למדינת הים:

מתיב ר' אבא הודאת בעל דין כק' עדים דמי וכו', אע"ג דרב הונא נמי ס"ל דשליש נאמן אלא דהכא קאמר דבעל נאמן משום דאם איתא דלגירושין וכו', מ"מ פריך ליה שפיר דמשמע דשליש נאמן בכל ענין אפי' שלשתן בעיר ובעל הממון קאמר דנותנו בידו לפקדון והשליש קאמר שנותנו בידו כדי לזכות בו לכשנגדו, וקא משני דשאני ממון דאיתיהיב למחילה הלכך כי יהביה לידיה הימניה בכל ענין שיאמר, ומשום האי טעמא דאם איתא כדברי השליש לדידיה הוה יהיב לי' לא מר מרענא הימנותיה דשליש כנ"ל:

שאני ממון דאתיהיב למחילה וכיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה עליו בהבטחתו למחול על ממונו ואפי' הוא משקר שהאמינו להפסיד ממונו אפי' שלא כדין, אבל במילתא דאיסור אין בידו להאמינו, ורב חסדא אמר דבגט נמי שליש נאמן דהא הימניה קסבר דעל דעת כן נתן לו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אע"פ שהוא משקר, הלכך צ"ל לפי טעם זה דאפי' אתי עדים ומכחשו ליה שליש נאמן דהא הימניה ואפי' נתן לו בפני עדים כדפ"ל, ואפי' לא שמעו העדים שיהא לגירושין כיון דהימניה בודאי היה דעתו לגירושין אם יאמר השליש לגירושין, ומילתא דתמי' הוא בין באיסורא בין בממונא אי מהימן אפי' במקום עדים, ואין לפרש דמטעם מיגו מהימנינן ליה לשליש דהא בפ' זה בורר מקשה לרב נחמן דאמר כיון דאיתחזק בכי דינא אי בעי קלתיה לא אמרינן, וע"ק מיהא דשליש נאמן, אלמא אפי' היכא דליכא מיגו נאמן שליש ולפי זה הוה מהימנינן לי' לשליש אפי' בדברי' העשויין להשאיל ולהשכיר אם הוא אומר דלפקדון יהביה נהליה דשליש נאמן בכל אשר יאמר:

אמאי נהימניה לשליש, בשלמא לרב הונא ניחא דאיכא לאוקמיה כגון ששלשתן בעיר אחת:

מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה, פירש"י דליכ' מיגו כיון שנקרע הגט ולפי מאי דפרי' שליש נאמן בלא מיגו, ה"מ היכ' שידוע שהיה שליש אבל הכא דילמא הנך קרעים שבידו מצאם באשפה ולא היה שליש מעולם:

תינח אמרה קיבל למה לי, כלומר מקיבל הקשיתי לך ומה לא תרצת כלום, אכתי תקשי לך למה צריך עדים שקיבל רק שיביא ערים שראוהו בידו שלם, וכיון דגרע שהיה שלישה מהימן אע"פ שהוא קרוע וליכא מיגו:

הא פי ר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ומיירי שאין עדים חתומי' עליו, הלכך לא סגי במה שראוהו עדים שלם בידו כיון שלא ראו הקבלה, אבל אם היו עדים חתומים עליו לא בעינן עדי מסירה רק שיאמר השליח ניתן לי בפני עדי מסירה מתירים האשה להנשא על פי הגט שחתומים עליו עדים אפי' לא הביאה לפנינו עדי מסירה דתלינן שבא לידה בהכשר כדתנן לעיל בפ' השולח אין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם, ואמרינן בגמרא אמר רבה לא נצרכה אלא לר' אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי תקינו רבנן עדי חתימה דזימנין דמייתי סהדי, א"נ אזלי למדינת הים:

מיגו דאי בעי אמרה לדידי יהביה ניהלי הבעל, וצ"ל שהגט יוצא מתחת יד האשה והיא אומרת שקבלתו מן השליש, והשתא איכא מיגו כיון דהגט בידה דאם אינו בידה אין כאן מיגו, ואי משום דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני, הא איכא שליש דמסייע בהדה, ומיהו ק"ל דלא הוי מעין פלוגתייהו דרב הונא ורב חסדא, ושמא י"ל כיון דלא מסייעה לה אלא שליש לחודיה אינה מעיזה ומהימנה, וק"ל דלעיל נמי איכא מיגו, מיגו דאי בעי שליש הוה יהיב ליה לאשה א"ה ס"ל לרב הונא דלא מהימן שליש, משום דטעמא דאם איתא דלגירושין וכו' מגרע כח המיגו, והוי כמיגו במקום עדים, א"כ הכא נמי אמאי מהימנה במיגו, וכ"ש הכא שהיא אומרת שבפניה נתנה לשליש לגירושין ואמאי לא יהביה לדידה כיון שהיתה במעמד, וי"ל דמיגו דלעיל גרע שמא האשה לא היתה רוצה לקבל הגט דכיון שהשליש אצלו לא צוח:

תוכן העניינים

תוספות הראש על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה