תוספות הראש על גיטין· רבינו אשר בן יחיאל
פרק האומר התקבל · דף סג.
בשלמא אי איתמר איפכא, וה"ה דהוי מצי למימר אי אמר כיון שהגיע גט לידה מגורשת ש"מ דאדיבורא דידה קא סמכינן, אלא דבאיפכא איכא תרי גוונא נקטיה:
מימר אמר תיגרש כל היכא דמיגרשא, כלומר היה דעתו מעיקרא שאם לא תועיל שליחות לקבלה שיהא שליח להולכה, וכן גבי שליח להולכה, מ"מ הבעל נתנו לו לשם כך שאם ימלך להוליך לה הגט שיהא שלוחו להולכה:
ש"מ דאדיבורא דידיה קא סמיך הכי השתא התם קאמר ליה הילך כמה שאמרה וכו', וק"ל מ"מ תפשוט דאדיבורא דידיה קא סמיך דדיחויא דרב אשי דקאמר דטעמ' דרב נחמן משום דעקריה שליח לשליחותיה ליתא דתניא בהך ברייתא הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי משיגיע גט לידה מגורשת אלמא לא עקר שליח לשליחותיה אמאי קבל הגט אלא ודאי קבליה אדעתא דהולכה, אבל במילתיה דרב נחמן כיון שאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי והבעל אומר לו הילך כמו שאמרה איכא למימר אדעתא דקבלה קבליה ועוקר לשליחותיה כנ"ל:
רבי אומר בכולם אם רצה לחזור לא יחזיר, דהולך כזכי, והא דס"ל לר' יהודה הנשיא בספ"ק הולך לאו כזכי גבי הולך מנה לפלוני ור' יהודה הנשיא הוא ר', שאני הכא כיון דאמר לו שליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא אדעתא דהכי יהיב לה, וק"ל דלעיל דבעי למידק ממתני' ש"ם הולך כזכי משמע דקאי אדלעיל דפליגי במתנה אי הולך כזכי דילמא שאני הכא דקאמר שליח אשתך אמרה התקבל, י"ל דלעיל מיירי דלא אמר השליח אשתך אמרה התקבל אלא הבעל ידע שעשאתו אשתו שליח לקבלה ומיהו לקמן לא בהולך ור' מיירי שאמר השליח אשתך אמרה התקבל, ר"מ פי' דפריך לעיל ש"מ הולך כזכי דמי ותקשי לרב דמספקא ליה לקמן בכה"ג ואמר נעש' שלוחו ושלוחה ואמאי תפשוט מהכא: ע"ב.
דקדמה איהי ושויתיה שליח מעיקרא הוה מצי למימר איכא בנייהו דלא קפיד בעל דלא חייש לבזיונה כדמוכח לעיל בפ"ק, ובירושלמי נמי אמרינן אומר אני אחר הדלת היה עומד ושמע את קולה פי' ולא קפיד בעל על מה שעשה שליח לקבל משלוחו, רי"ף פסק הלכתא כר' חנינא והביא ראיה ממה שנסתפקו האמוראים לקמן בשמעתין אי בעינן חזרה שליחות אצל הבעל אלמא דהלכתא כרבי חנינא דאי כרב בלאו הכי הגט פסול:
כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים, ומיהו היכא דנכתב הגט ולא נאבד ומסופקין אם הוא כשר אם לאו מכמה חומרות שנהגו להחמיר בגיטין ואין להם שורש ועיקר מן התלמוד הרי עשו עדים שליחתן אם הוא כשר (אם לאו), לפי' טוב ללמד לבעל שיצוה לכתוב ער שיזדמן להם גט כשר לפי דעתם בלא שום ספק:
אפי' הם הראשונים הם האחרונים, ותימ' דכ"ש דהכי עדיף דלא הוי חצי דבר, וי"ל דאיצטריך משום שנראה שקר דהיכי איתרמי דהוו בשעת אמירה ובשעת קבלה וניחוש שמא שכרן כדחיישינן בסוף פרקי' באומר אמרו שמא תשכור עדים, וכדחיישינן לאיסטיטית במכות בעדים המזימים כל הבאין להעיד, והדר קאמר או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים וא' מצטרף עמהם דלא תימא נהי נמי דלא חיישינן לשנים שמא כרתן ניחוש לחד קמ"ל דלא, ותימא ולר' עקיבא דאמר בפ' מרובה דבר ולא חצי דבר היכי מכשרינן שתי כיתי עדים, וי"ל דלמ"ד בגמרא שליש נאמן לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה דמיד כשקבל הגט הוא נאמן לומר לגירושין ניתן, אע"ג דליתנייהו לעדי קבלה קמן הלכך כוליה דבר הוא, ואפי' למ"ד בעל נאמן היינו כששלשתן בעיר בעל שליש ואשה, הלכך כיון דאם אין שלשתן בעיר לא צריכי עדי אמירה אלו לעדי קבלה דבר הוא: