7. מזכרונותיו של בעל שבחי הבעש''ט על התולדות · ג. מהתענית של הרב
היה מתענה בתשובות הקנה בזה האופן: היה מתענה מדי יום ביום, ובכל חודש וחודש היה
מתענה פעם אחת משבת לשבת. ואין איש מאנשי הבית שהיו יודעים מזו התענית. רק בתולה
אחת, בת אחותו, נדבר עמה שהיא תהא מביאה לו אוכל, ולא אחר, וגם תפנה המאכל, שלא
יודע לבני הבית. ככה היה מתענה ה' שנים. בשנה השישית אירע שהתענה משבת לשבת,
והבעש"ט היה בדרך ושמע כרוז: "מהר רוץ אליו במרוצה, כי היום יתבטלון מוחין שלו". רץ אליו
במרוצה גדולה, עד שמת לו בדרך סוס של עשרה אדומים. בא ואמר להרב: "מת לי סוס של
עשרה אדומים בדרך על ידך, ותהיה כפרה תחתיך". ותכף אכל, ושמע לו אחר כך.