תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ב · ז
הרמב"ם פסק פ"ב מהלכות בכורות ופרק ה' שם דתקפו כהן אין מוצאין מידו, והקשו עליו הא אמר ר' חניניא תניא דמסייע לך וכו' דאי תקפ"כ אין מוצאין נמצא פוטר ממונו בממון של כהן ועי' כ"מ פ"ב מהלכות בכורות שכתב דהר"מ ס"ל דאע"ג דאין מוצאין מידו מ"מ כל כמה דלא תקפה לא נפיק מידי ממונו של ישראל ושפיר נכנס לדיר להתעשר, והנה צריך להבין הא בגמרא איתא להדיא דאי אין מוצאין הו"ל ממונו של כהן ונראה דהנה הש"כ בספר תק"כ סימן ה' הביא בשם הלבוש דמשו"ה להפוסקים דמוצאין משום דישראל יש לו חזקת דטובת הנאה בהבכור, וא"כ י"ל דרב המנונא ורבה בהא פליגי, דר"ה ס"ל טובת הנאה אינו ממון, ומשו"ה אין מוצאין ורבה ס"ל טובת הנאה ממון, ומשו"ה ס"ל מוצאין, והנה הא דאמרינן דאי אין מוצאין, הו"ל ממונו של כהן, היינו ג"כ אי ס"ל טוה"נ ממון שפיר אמרינן כיון דלכהן יש לו עכ"פ צד קניין בבכור הו"ל ממונו של כהן אמנם אי טוה"נ אינו ממון גם משום הא לא מקרי ממונא של כהן מה שיש לו זכות לתפוס אותו, ועי' בשערי דעה ליו"ד סימן שט"ו שכתב ג"כ דהאי מקרי טוה"נ מה שיכול לתופסו וא"כ ניחא דר' חנינא לא הביא סיעתא רק לרבה דמסתמא שמע ליה דס"ל לרבה טוה"נ ממון דמשו"ה ס"ל באמת תקפו כהן מוצאין כסברת הלבוש משום דיש לו לישראל חזקת טוה"נ וא"כ כיון דטוה"נ ממון אי הו"א אין מוצאין, נמצא פוטר ממונו בממון של כהן ומשו"ה קאמר לרבה תניא דמסייע "לך" לך דייקא וכן מדקדק בתומים בקיצור תק"כ הלשון דמסייע לך אבל לר"ה באמת לא קשיא דאיהו ס"ל טוה"נ לאו ממון וא"כ לא מקרי פוטר ממונו בממון של כהן וא"כ ניחא דהר"מ ס"ל ג"כ טוה"נ אינו ממון עי' רמ"א חו"מ סימן ר"ג סעיף א' ובש"כ שם וא"כ שפיר ס"ל תק"כ אין מוצאין כיון דאין להישראל חזקה, ומ"מ לא מקרי ממונו של כהן דכל כמה דלא תקפה לא נפיק מכלל ממונו של ישראל, ולא מקרי משו"ה ממונו של כהן כיון דטוה"נ אינו ממון כמ"ש הכ"מ דכל כמה דלא תקפה לא נפיק מידי ממונו של ישראל, ושפיר נכנס לדיר להתעשר, ועי' שו"ת רשב"א סימן שי"א שכתב לחלק דהא דנכנס לדיר להתעשר מיירו בספק פטר חמור ושם יש לטלה שהפריש עליו חזקה מעליתא ואם תקפו כהן מוצאין, משא"כ בספק בכור בהמה טהורה דמעולם לא היה לבעלים חזקה בבכור ממש שהרי תיכף כשנולד היה ספק דלמא הוא בכור ומשו"ה ס"ל שפיר להר"מ דאם תק"כ אין מוציאין ובהגה' הגאון ר' או"ו הביא ג"כ הך שו"ת הרשב"א ועי' שו"ת הרשב"א סימן ש"י מ"ש שם בזה ודברי הרמב"ם נבאר עוד בס"ד: