תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ב · ג
והנה בעיקר האיבעיא אי תקפה אין מוצאין וגם אי הקדישה מהני, האיר לנו עינינו בשטמ"ק בסוגיין בד"ה הקדישה, דאי אמרינן הא דיחלוקו הוא משום דחשבינן לכל אחר ואחד בוודאי שהחצי שלו, א"כ לא מהני תקפה להוציא ע"י ספק הודאה (דשתק ולבסוף צווח הוי רק ספק הודאה) וא"כ לא מהני נמי הקדישה, אמנם אי ס"ל בהא דיחלוקו הוא רק משום דממון זהו בספק שהוא של שניהם א"כ שפיר מהני ליה תקפה שיהיה נשאר ביד התוקף כיון דמעיקרא נמי רק מספק היו מחזיקין שהוא של שניהם וא"כ מהני ליה הקדישה אפילו בלא תקפה ג"כ דרשות גבוה חל מספק ג"כ (עי' היטב בשטמ"ק שם שכך הוא תוכן דבריו,) ועפ"י הדברים האלה י"ל כך דהנה כבר הבאתי לעיל בסוף סוגיא דאומן דבכל חזקת ממון יש לנו שני דרכים או דהוי ככל חזקות ומשו"ה מוקמינן ליה ביד המוחזק לפנינו, או דאמת אין זהו חזקה רק מעלת התפיסה בעלמא, ועתה י"ל כך דאי ס"ל חזק"מ הוי ככל חזקות א"כ היכא שיצא הדין יחלוקו או לומר אוקי ממונא בחזקתו הוא ע"י פסק ב"ד שפסקו לו כך, אמרינן ממילא דלא מצי אח"כ השני לתקוף ממנו כיון שמה שפסקנו לו שהחצי הוא שלו הוא בתורת פסק ב"ד שהב"ד החליטו לו כך שהחצי הוא שלו, לא מהני תקיפת השני, אמנם אי הוי ס"ל שמה שהב"ד אמרו לו יחלוקו לא היה בתורת פסק רק כיון שכל אחד היה מוחזק בחצי לא היו יכולין להוציא ממנו והוי כאילו הב"ד לא פסקו כלום רק שהשאירו הדבר כמה שהוא א"כ אם אח"כ גבר האחד ולקח כל הטלית ג"כ אין מוציאין כיון שמה שהיה מעיקרא החצי של אחד לא בתורת פסק ב"ד היה רק שהב"ד לא רצו להכניס עצמו, וא"כ שפיר מהני תפיסת השני, (ובזה יש להבין יותר מ"ש השטמ"ק דאם חשבינן שהחצי של כל אחד היא בוודאי שלו לא מהני תקיפת השני ולכאורא האיך נוכל לחשוב שהחצי בוודאי של כל אחד ואחד כיון ששניהם מכחישים זה את זה, אמנם לדברינו א"ש בס"ד דכוונתו דאם מה שאמרנו חלוקו הוא משום שהב"ד פוסקים לו כך ע"י שהוא מוחזק בממון חשיב ליה כוודאי מכח חזקת ממון שלו דכך לי חזקת ממון מה שמוחזק בו כמו שאר חזקות ודו"ק היטב) והא דלא מהני תפיסה אפילו בצווח מעיקרא אי ס"ל דלא מודאי החזקנו כשלו היינו משום כיון דצווח הו"ל התוקף כגזלן כאילו גזל לפנינו ובהקדש ס"ל להשטמ"ק באמת דמהני אפילו צווח כיון דממון זהו בספק שהוא של שניהם עומד וא"כ העולה מדברינו עפ"י דברי שטמ"ק הוא כך דבכל מקום שהוא ספק ואמרנו אוקי ממונא אחזקתו אם מתורת פסק והדין שהוא כך אמרנו אוקי ממונא בחזקתו, דהיינו שחזקת ממון חשיב ליה ככל חזקות, לא מהני אח"כ תפיסת השני, אמנם אם מה שאמרנו אוקי ממונא בחזקתו היינו משום שהוא ספק אין הב"ד מכניסים עצמו כלל, וממילא נשאר הממון ברשות מי שהוא, שפיר י"ל דאם תפס אח"כ השני מהני תפיסתו ודו"ק היטב: