תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · לד
בהא דאין אדם אוסר דשא"ש אם דווקא של חבירו אינו אוסר אבל דבר שאינו של חבירו רק מ"מ אינו שלו נמי כגון הפקר מצי לאסור או דלמא דאינו יכול לאסור רק מה שהוא שלו ממש והפקר אע"ג דאינו של חבירו מ"מ כיון שאינו שלו ג"כ לא מצי לאסור ראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סימן י"ד שכתב דהפקר נמי אין יכול לאסור, והביא ראיה ממה דאמרינן במס' ע"א נ"ג ע"ב גביה אשירה דאי לאו דלישראל ניחא להוא דפלחי לעגל לא הוי יכולים הנכרים לאסור הרי התם כיון דהישראל נתיאשו כמ"פ מארץ ישראל א"כ הוי כמו הפקר, ושפיר מצי לאסור וע"כ דדבר המופקר נמי לא מצי לאסור, ובזה יש ליישב מה שיש להקשות גבי שוחט חטאת בשבת מאי מקשה לר"ה דס"ל אדם אוסר דשא"ש מחתך בעפר הוא הא בלא"ה קשה אפילו אי אין אוסר דשא"ש, מ"מ נאסר משום ע"א בשוחט חטאת לע"א מטעם הואיל ואי בעי מיתשל עלה, אמנם אי ס"ל דלעניין שיהי' לו כח לאסור בעינן שלו ממש, א"ש דאע"ג שבידו למתשל עלה, מ"מ לא הוי כשלו ממש ואין יכול לאסור ושפיר לא קשה רק לר"ה דס"ל אדם אוסר אפילו מה שאינו שלו לגמרי ודו"ק, אמכם אחר העיון קצת יש ליישב בפשיטות מ"ט לא אמרינן הואיל ואי בעי מתשל עלה וקשיא גם לר"נ, דר"נ מצי מוקמי לה בחטאת של אחרים והשתא אכתי לא ידעינן מקושיא דלתנו זבח רק למסקנא וע"כ מיירי בחטאת שלו דאלא"ה קשה לתנו זבח דליכא לתרץ הואיל וקניא ליה לכפרה כיון שאינו שלו אמנם בס"ד שפיר מציא לאוקמא בחטאת שאינו שלו כל כמה דלא ידעינן מהך סברא דקנו ליה לכפרה ודו"ק אמנם לפי האמת דקנו ליה לכפרה ע"כ צ"ל דאע"ג דמצי למתשל עלה אין לו כח לאסור דהא מיירי בחטאת שלו, אמנם זהו אינו דהא לפי האמת מיירי בחצי קנה פגום וא"כ אפילו נאסר שפיר חייב משום שחוטי חוץ כיון דבא בבת אחת, ועי' בתוס' מסכת' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע חטאות משמע שכל זמן שלא נשחט וחרק איתא בשאלה ובמס' נדרים משמע בדף ל"ד ע"ב דדבר של הפקר יוכל להקדיש מ"מ המעיין שם בר"נ ד"ה אמר רבא נראה דדווקא כיון דקני ליה בד' אמותיו משו"ה יוכל להקדיש הא היכא דלא קני ליה לא יוכל להקדיש וא"כ המ"ד דלאסור לא יוכל, עפ"י מ"ש בריש הסוגיא דדעת תוספ' דלעניין איסור הוי כמו ואין יוכל לאסור רק מה שהוא שלו לגמרי, אמנם לדעת רש"י שכתבנו דס"ל דשותף מצי לאסור חלק חבירו ג"כ א"כ י"ל דהה"ד היכא דמצי מתשל עלה לא גרע משותף ול"א דאין יכול לאסור רק מה שאינו שלו כלל ודו"ק ול"א אי יכול להקדיש דבר הפקר עי' שו"ת בנין ציון סימן קס"ו):