תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · לא
ולפימ"ש אפילו למסקנא דאמרינן הא דאינו אוסר שא"ש הוא משום לצעורי מ"מ אינו יכול לאסור רק היכא שיש לו בו קניין או שנוכל לומר דהבעלים הקנו לו א"ש נמי מה שפסק הרמב"ם הלכות כלאים פ"ה הלכה ח' דבמסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אין אוסר דבר שא"ש ומשמע אפילו היכא דלא שייך לצעורי ואפ"ה אינו אוסר, והיינו כמ"ש דרק היכא שעושה מעשה ששייך קניין ע"י הך מעשה כמו בשוחט בהמת חבירו לע"א דהוי קניין ע"י שנוי כמ"ש הריטב"א במס' ע"א נ"ג ע"ב שהבאתי לעיל באות כ"ד אמרינן שפיר דהיכא דלא שייך לצעורי מצי אוסר משום דקני ליה משא"כ במסכך גפני ע"ג תבואתו של חבירו אע"ג דלא שייך לצעורי מ"מ כיון דזה אינו בגדר קניין כלל ס"ל דאינו אוסר בשום אופן, ועי' בר"ש פ"ז ממסכת' כלאים שהביא בכלאים טעמא אחרינא משום דכתיב כרמך ובעינן דניחא ליה לבעה"ב דווקא, ועי' בבדה"ב להרא"ה שער א' מה שכתב עוד לחלק לאידך גיסא דבכלאים כיון דאיתו נמי שייך בדבר ההוא שגפנו נאסר משו"ה ס"ל לר"מ שם שמצי אוסר עכ"פ לדעת הר"מ י"ל כמ"ש דהיכא דלא שייך לומר שקנה אותו הדבר אמרינן בכל גוונא אין אוסר דבר שאינו שלו ובשו"ת אחת כתבתי עוד איזה חילוקים בין שח יטה לכלאים לעניין אוסר דבר שאינו שלו וכאן אין להאריך יותר ודו"ק (ויתר הדברים מה ששייך עוד לסוגיא הזאת עי' בדברינו בספרי תבואות השדה ח"ב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר מ"ש שם בס"ד):