תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · כח
בפלוגתא רש"י ותוס' דרש"י ס"ל באית ליה שותפות לא אמרינן לצעורי ותוס' ס"ל באית ליה שותפות נמי אמרינן לצעורי, הנה בספרי ח"ב בסוגיא דהיזק שא"נ באות י' י"א כתבתי טעם נכון עי"ש, ואין רצוני כאן לכפול הדברים וחיי ראשי שהרבה שנים אחר שנדפס שם מצאתי כדברים האלו ממש בחידושי החתס"ו בסוגיא כאן עכ"פ הרי לך בפירוש שגם החתס"ו ס"ל בפירוש הגמרא כמ"ש דאפילו למאי דמסקינן בטעמא דר"נ דאי לאו סברת לצעורי אוסר דשא"ש מ"מ בעינן שיהי' לו בו קניין ודו"ק היטב, והנה יש להסביר עוד באופן אחר פלוגתת רש"י ותוס' אי בשותפות נמי אמרינן סברת לצעורי דבאמת הך לצעורי הוי ספק כמ"ש בישועות יעקב ליו"ד סימן ד' לתרץ מ"ט ס"ל להרא"ה דאפילו אי אין אוסר דשא"ש אסור באכילה משום דהוי ספק אי לצעורי מכוון ולעניין אכילה מוקמינן הבהמה בחזקת איסור ובהנאה מותר דיש לו חזקת היתר הנאה (ועי' מ"ש לעיל באות י"א) והנה א"כ י"ל הא דר"נ ס"ל אפילו לת"ק דבישראל אמרינן לצעורי מכוון היינו ג"כ משום דהיין יש לו חזקת היתר, משא"כ בנכרי כבר יצא מחזקת היתר כיון דנאסר עכ"פ בשתיה, ומעתה ס"ל לרש"י כיון דביש לו שותפות חלק שלו נאסר עכ"פ דאדם נאמן על שלו א"כ ממילא נאסר כל היין דשיטת רש"י הוא דבשותפות יוכל לאסור אפילו חלק חבירו, ועי' בישועות יעקב בסוף הלכות שחיטה מהגאון בן המחבר שהאריך בזה בהך דנאמן על שלו, אמנם תוספ' ס"ל דאפילו בשותפות לא נאסר רק חלקו, וחלק חבירו לא נאסר רק משום דמעורב ואין ברירה, ועי' באחרונים שכתבו דאי הו"ל ס"ל יש ברירה היה יכול לחלוק היין רק מטעם אין ברירה אסור, (ועי' שו"ת בית יצחק ליו"ד סימן י"א) והנה י"ל דבשנים אוחזין בסכין ושוחטין אי מיירי שכל אחד שחט כשיעור כמ"ש בספר ראש יוסף ועי' בט"ז ביו"ד סימן ד' ס"ק ד' שכתב ג"כ דאפילו אם מסלקינן מעשה השוחט ששחט לע"א. מ"מ נשאר מעשה השני ששחט לשם דבר כשר וצ"ל ע"כ שאותו ששחט בכשרות ששחט ג"כ כל השיעור וא"כ לא נאסר רק חלקו משום שחשב לע"א וא"כ שפיר ס"ל לתוס' דבאית ליה שותפות ג"כ נוכל לומר לצעורי מכוון ומותר חלק חבירו עכ"פ מטעם ספק ספיקא, ספק דלמא לצעורי ולא נאסר כלל ואת"ל שלא כוון לצעורי וא"כ הא דאסור חלקו ולא אמרינן שיחלקו ויהי' חלקו מותר היא רק מטעם דאין ברירה והא דאין ברירה הוא רק מטעם ספק וא"כ הו"ל ספק ספיקא להתיר ומשו"ה ס"ל להתוס' דבשותפות נמי אמרינן לצעורי ומשו"ה הוצרך הגמרא לתרץ במומר, אמנם לרש"י לשיטתו דס"ל דשותף יכול לאסור כל החלק אפילו של חבירו כמ"ש לעיל באות י"ט ס"ל שפיר דבשותפות לא שייך לצעורי דכיון דלצעורי הוי רק ספק ולעניין חלק שלו לא שייך חזקת היתר כיון דנאמן על שלו וכיון דשותף יש לו כח לאסור כל החמץ אי לאו לצעורי וא"כ ממילא נאסר הכל דלא שייך חזקת היתר כיון דעל שלו נאמן וממילא נאסר הכל וגם ברירה לא שייך כיון דהכל נאסר וא"ש רש"י לשיטתו דבשותפות לא שייך סברת לצעורי דשותף מצי לאסור הכל ולא שייך חזקת היתר ודו"ק היטב: