תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · נז
בגמרא ר"י בן בתירא ור"י ב"ב מתירין מפני שני דברים, אחד שאין מנסכין יין אלא בפני ע"א ואחד שיכול לומר לא כל המינך שתאסר ייני לאנסי הנה יל"ד אמאי לא קאמר בקיצור שאין אוסר דשא"ש ומהו אריכות הלשון שיוכל לומר לו ומה אכפת לנו באמירתו ונראה עפי' מ"ש לעיל דאם יש סברא לומר שבעל היין הקנו לו וודאי יוכל לאסור, והנה לפי"ז יש סברא לומר דבנכרי כיון שעכ"פ נאסר היין בשתיה ע"י נגיעה ממילא לא אכפת ליה להקנות לו לגמרי, אמנם לפעמים שיודע שלא יוכל לגבות מן הנכרי עדיף ליה טפי שלא יקנה לו ולא יוכל לאסור ויהי' מותר למכור לנכרי אחר וזהו הכוונה שיכול לומר לא כל המינך, כלומר, משא"כ אם באמת רוצה להקנות לו ולהעמידו ברשותו והנכרי גם הוא מסתמא חפץ לקנותו דרוצה לעבוד ע"א בשלו כמ"ש התב"ש באמת אסור היין בהנאה, ועפי"ז יש ליישב מה דהביא רב אשי ראיה במס' ע"א נ"ט ע"ב דלמשקל דמי מההוא נכרי דנסכיה שרי דמיקלא קליא מהאי בריתא וכבר כתבו שם רש"י ותוס' איך מביא ראי' מהאי ברייתא עיי"ש ברש"י ותוס' וכאן בתוס' בד"ה לאו כל כמינך. אמנם להנ"ל א"ש דשפיר מביא ראיה מדחזינן דתלוי בדעת הישראל אם רוצה להקנות לו או לא ואי נימא דאסור למשקל דמי מהנכרי הזה דנסכו פשיטא שלא הקנה לו דלמה יקנה לו שיפסיד כל היין וע"כ דשרי למשקל דמי וא"כ שפיר י"ל שהקנה לו היין ואפילו ת"ק נמי אינו אוסר ס"ל לרב אשי דק משום דס"ל דוודאי הקנה לו היין ומסתמא ניחא ליה שיקנה כיון דבלא"ה אסור בשתיה ור"י בן בתירא ור"י ב"ב ס"ל דיוכל לומר אין רצוני שתקנה היין, עכ"פ מוכח דשרי למשקל דמי מההוא נכרי דנסכיה כן יש לפרש בכוונת דברי רב אשי שם במס' ע"א לולא שרש"י ותוס' לא פרשו כן, והנה ע"ז מתרץ ר"נ למסקנא דת"ק ג"כ ס"ל אין אוסר דשא"ש רק בנכרי אמרינן מסתמא מקנה לו היין, ומשו"ה אוסרו אבל בישראל שאם לא יהיה ברשותו לא יאסור אפילו במגע ואע"ג דהוי מומר לע"א ובלא"ה נאסר במגע וא"כ נימא דניחא ליה לבעל היין שיקנהו לגמרי זהו אינו דהא אנן אמרינן דאינו עובד ע"א כלל כמ"ש רש"י בסוף ד"ה ורב נחמן ואין דעתו לע"א וא"כ לא נאסר אפילו בשתיה ואינו מקנה לו היין משא"כ לנכרי מקנה היין כיון דבלא"ה נאסר בשתיה א"כ לא אכפת ליה להקנות לו היין כנ"ל בכוונת הגמרא דאפילו לבתר דמסקינן דלצעורי מכוון לא הדרינן ממה דס"ל אין אוסר דשא"ש דבאמת קייל"ן אין אוסר דשא"ש רק דאמרינן דאם בא לאסור הו"ל שלו שהבעלים מקנים לו היכא דבלא"ה יש לו הפסד כגון הכא ביין שבלא"ה נאסר ע"י מגע נכרי בשתיה ובישראל דלצעורי מכוון ואינו נאסר כלל דהא לא נעשה מומר לע"א כיון שאין דעתו לע"א ממילא אין מקנה לו בעל היין ואין נאסר דאין אוסר דשא"ש וא"ש הכל עפ"י מה שהבאתי לעיל אות כ"ד דברי הריטב"א מס' ע"א דאינו יוכל לאסור רק אם יש לו בו קניין ודו"ק ולפי"ז אפשר דראית רב אשי במס' ע"א נ"ט ע"ב היא למסקנא דגמרו דכאן דאינו אוסר שא"ש לכ"ע אפילו לת"ק רק אם הבעל היין מקנה לו וממילא מוכח דשרי למשקל דמי מההוא נכרי דנסכיה כמ"ש לעיל: