אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער ליקוטי שושנים שער ה › כה

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ליקוטי שושנים שער ה · כה

כד

ועפי"ז יש ליישב נמי מ"ש רש"י כי פריך הגמרא לר"נ ממשנה דהמטמא והדמע ומנסך בד"ה פטור דס"ל היזק שא"נ לא שמיה היזק, ולכאורה קשה הא גם אי ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק נמי יש להקשות אמאי נאסר היין כלל, אמנם לפימ"ש א"ש דבאמת קשה לפי מה שפרש"י בריש הסוגיא דע"י הגבהה קנה א"כ ה"נ קנה היין ע"י הגבהה הגם שכבר כתבו דהתם כיון שמפסיד הבהמה ע"י השחיטה שפיר גם הבעלים רוצים להקנות לו שיצטרך לשלם, משא"כ הכא אם לא יוכל לאסור לא מפסיד מידי ואין הבעלים מקנים לו (ועי' בספר תורת יקותיאל סימן ד' שכתב ג"כ כה"ג) מ"מ קשה כיון דלעניין ע"א הוי מזיד כמ"ש רש"י וא"כ בלא"ה נאסר בשתיה וא"כ שפיר קנה היין ע"י מה שאסרו בשתיה והו"ל ומאי פריך הגמרא, אמנם א"ש לפימ"ש התוס' מס' גיטין כ"ג ע"ב ד"ה גזלן דרק אי ס"ל היזק שאינו ניכר שמיה היזק הו"ל שנוי עי"ש וא"כ הכא אי ס"ל החק שאינו ניכר שמיה היזק קנאו תיכף בנגיעה מכיון שנגע בו ונאסר בשתיה דהא הו"ל מגע מומר כיון דהו"ל מזיד לע"א וא"כ הו"ל שלו ומאי פריך הגמרא, וע"כ ס"ל לרש"י דהכא אזיל לר"ב ור"נ בר יצחק ס"ל היזק שא"נ ל"ש היזק שם בגמרא וסתם ר"נ הוא ר"נ בר יצחק לשיטת רש"י, עי' מסכת' גיטין ל"א ע"ב תוס' ד"ה אנא וכיון דלא שמיה היזק לא הו"ל שנוי לקנות בהכי ואפ"ה נאסר ושפיר פריך הגמרא לר"כ דס"ל אין אוסר דשא"ש ממנסך, אמנם גבי שחיטה דהו"ל שנוי ממש ס"ל לרש"י, שפיר, דקנו ליה ע"י הגבהה מתחלה ונעשה אח"כ שנוי, אמנם הכא לא הו"ל שנוי לקנות אי ס"ל היזק שאינו ניכר ל"ש היזק ופריך הגמרא שפיר, וא"ש דברי רש"י ובספרי שם בסוגיא דהיזק שאינו ניכר אות ו' כתבתי, דמשו"ה לא היה ס"ל להמקשן תיכף דמצינו לאוקמא מנסך ג"כ באית ליה שותפות בגוה דהיה ס"ל כיון דהזשא"נ ל"ש היזק והא דחייב לשלם הוא רק משום שלא יהי' כל אחד ואחד הולך ואי הוי ליה שותפות בגוה לא שייך שלא יהיה כאו"א הולך דהא לא ירצה להפסיד עצמו כמ"ש התוס' מס' ב"ק ק' ע"ב ד"ח חייב באחריותן וקושיא זו הקשה באמת בשו"ת בית עקב סימן קנ"ו עי"ש, וא"ש דמשו"ה פרש"י דס"ל למקשן דהיזק שא"נ ל"ש היזק, ומשו"ה לא היה ניחא למקשן לאוקמא באות ליה שותפות דל"ש שלא יהי' כל אחד ואחד הולך, אמנם מ"מ מתרץ ליה שפיר ה"נ באית ליה שותפות, כלומר ולא קשה א"כ אמאי חייב הא לא שייך שלא יהי' כל אחד ואחד הולך כיון דאיהי נמי מפסיד דזהו אינו דאם ירצה לנסך לא יהי' לו פסידא כלל דאם עובד ע"א ישתה ג"כ יינ"ס ולית ליה לדידה פסידה, משא"כ במסכך גפני ע"ג תבואתו לא חשוד לאכול כלאי הכרם וכתבו שם שפיר בתוס' דלא שייך שלא יהי' כל אחד ואחד הילך דלא ירצה להפסיד לעצמו עי"ש היטב ודו"ק, ושם כתבתי ג"כ למה קנסו במנסך ג"כ הא במנסך לא שייך שלא יהי' כל אחד ואחד הולך דאטו ירצה לעבוד ע"א ולהתחייב מיתה עי"ש במהר"ם שיף בתוס' ד"ה מנסך קלב"מ ובביאור שם באות ב' שעמד בזה והארכתי בספרי דמכיון שכבר קנסו על היזק שאינו ניכר היכא שאינו עושה איסור אחר רק מה שמזיק לחבירו דזהו קיל להו לאינשי לא רצו לפוטרו ג"כ היכא שעושה עוד איסור עי"ש היטב שהארכתי ליישב בזה כמה קושיות ודקדוקים בדברי הר"מ פ"ז מהלכות חובל ומזיק עי"ש בספרי מאות כ"א ואילך מ"ש שם בס"ד:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה