אור ברסלב
תבואות השדה חלק ה שער ליקוטי שושנים שער ה › כד

תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש

שער ליקוטי שושנים שער ה · כד

כג

אמנם מה שיש לעיין בזה הוא שהר"מ כתב פ"ד מאיסורי מזבח שאין מקצה דבר שאינו שלו והוא מטעם שאין אדם אוסר דשא"ש והרי פ"ב מהלכות שחיטה הלכה כ"א פסק הר"מ דמשו"ה אינו אוסר שא"ש שאין כוונתו אלא לצערו משמע הא היכא שלא שייך לומר לצערי שפיר יוכל לאסור שא"ש, וא"כ הכא גבי הקדש שמקצה את שלו לע"א לא שייך לצעורי, ואמאי לא הקדש לאסור כיון דבאמת כפי הנראה מדברי הר"מ ס"ל דיוכל לאסור היכא דלא שייך לצעורי לפיכך נ"ל דיהי' מכאן ג"כ ראיה לדברינו למ"ש בספרי ח"ב בסוגיא דהיזק שאינו ניכר דהר"מ נמי ס"ל דאינו יכול לאסור שא"ש רק היכא שנוכל לומר שקנה אותה או ע"י שנוי או שהבעלים רוצים להקנות לו וכן משמע מדברי הריטב"א במסכת' ע"א נ"ג ע"ב ד"ה מכדי ירושה עי"ש שכתב וז"ל, אבל לעניין האוסר דשא"ש ע"י מעשה לא שמענו אלא בשעושה לשם ע"א כההוא דשוחט לע"א וגם שיהי' מעשה ניכר בשנוי שאינו חוזר דדמי כמאן דקני ליה בשנוי עכ"ל, ועי' בחידושי חתס"ו על סוגיות בסוגי' דרבוצה וא"כ היכא שלא שייך קניין כלל כגון בהקדש שלו שמקצה לע"א לא מצי לאסור שאינו שלו אפילו היכא דלא שייך לצעורי (עי"ש בספרי באות י"ד ובאות י' ואות י"א) וראיה לדברינו דכל היכא דלא שייך לומר שרצה לקנות או שהבעלים הקנהו לו לא מצי לאסור אפילו היכא דלא שייך לצעורי ממה שפסק בש"ע יור"ד סימן שע"ט סעיף ג' גבי כלים שזרקו על המטה של מת שנאסרים דדווקא אם הם של אותו שזורקן עליו וכתב שם הש"כ ס"ק ז' לאפוקי של אחרים דאינם נאסרים דאין אדם אוסר דשא"ש עיי"ש התם משמע דלא שייך כלל לצעורי, וא"כ קשה הא אפילו לר"נ ורב עמרם ור"י משמע דרק היכא דשייך לצעורי אין אוסר דשא"ש אלא וודאי באמת בכ"מ אין אוסר שא"ש רק היכא שנוכל לומר שקנה אותו דבר, וגם בכה"ג, היכא שיש לומר לצעורי וממילא לא היה כוונתו כלל לקנות אינו אוסר וא"כ היכא שלא נוכל לומר שקנה כמו התם בזורק כלים על המטה דאין דרך הגבהה בכה"ג לזרוק ולא קנה אמרינן אין איסור דשא"ש אפילו היכא דלא שייך לצעורי (ועי"ש היטב בספרי אות י"ג ואות י"ד מ"ש בישוב דברי הר"מ מפ"ח בהלכות עכו"ם שלא יסתרו דבריו לפ"ב בהלכות שחיטה ואין רצינו לכפול הדברים פה.) ועפי"ז א"ש ג"כ מה שיל"ד דמעיקרא קאמרו ר"נ ור"ע ור"י אין אדם אוסר דשא"ש, ואח"כ כי מסקינן דבישראל אמרינן לצעורי קא מכוון וא"כ לפי"ז משמע דהדר ביה לגמרי דבאמת יוכל לאסור שא"ש רק דאמרינן דאין רצונו לאסור משום דכוונתו רק לצעורו וא"כ היה לו לגמרא לומר עכ"פ "אלא" כדרך הגמרא בכל מקים בש"ס היכא דאיזה אמורא חוזר מדבריו הראשונים אמרינן "אלא" אלא וודאי דגם למסקנא ס"ל אין אוסר דשא"ש רק היכא דלא שייך לצעורי אמרינן דקנה ליה וממילא לא הוי דבר שאינו שלו ומצי לאסור אבל מה שאינו שלו באמת אינו יוכל לאסור:

תוכן העניינים

תבואות השדה חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה