תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ה · ו
וראיתי בחידושי האחס"ו בסוגיא דרביצה שכתב ג"כ דרש"י ס"ל כמו לעניין חמץ הוי כשלו אפילו אם לא קנאו רק לאחריות ה"נ לעניין שיוכל לאסור משום תקרובת ע"א נמי הוי כשלו אפילו אם לא קנאו רק לאחריות, ועי' במג"א סימן תקט"ו ס"ק ה' שכתב להדיא דאפילו לא קנאו רק לאחריות הוי נמי כשלו שיהי' ע"א של ישראל ולא מהני ביטול עי"ש ויש להסביר יותר דכיון דמצינו דע"א של ישראל אין לה ביטול, (ועי' בהגהות יד שאול ביור"ד סימן קמ"ו דמה"ת אין לה ביטול,) והנה כל ע"א לא הוי ממון דהא אסור בהנאה ואפ"ה גלתה התורה דהוי כשלו דלא מהני לה ביטול ה"נ אמרינן דכל היכא שיש לו בו צד ממון אפילו רק גורם לממון נמי הוי כשלו כיוון דכל ע"א לא הוי שלו ממש דהא אסור בהנאת, ומ"מ מקרי ע"א של ישראל דלא מהני ביטול ה"נ אפילו אם אינו שלו רק לעניין אחריות נמי הוי כשלו ומצי לאוסרו ועפי"ז יש לדחות מה שראיתי בספר באר יצחק שהביא בשם הגאון ר' צבי חיות לדחות מ"ש לעיל בשם המפורשים דס"ל לרש"י דכיון דנתחייב מיתה אמרינן בדמים קנינהו ושפיר יוכל לאוסרו וההוא אמר דלא שייך לומר שקנה בדמים כיון דהוי אסורי הנאה אין לו בו קניין ולדברינו א"ש כיון דהתורה קראה ע"א של ישראל לעניין דלא מהני לה ביטול ממילא חזינן דנקרא עליה שם ישראל מה"ת שפיר שייך לומר לעניין ע"א נמי דבדמים קנינהו ושפיר מצי לאסור, עכ"פ זכינן לדעת רש"י דס"ל דקנה לה או ע"י שהבעלים מקנים לו כיון דבלא"ה אסור באכילה רוצים הבעלים להקנות לו והוא גם הוא רוצה לקנות דרוצה לעבור בשלו כמ"ש בשמ"ח סימן ד' או דס"ל לרש"י דבקבלת אחריות גרידא לאונסין הוי נמי כשלו שיכול לאוסרו וכמה שהסברנו דלאחר דמסקינן דשותף אוסר הה"ד היכא דהוי לאחריות ברשותו נמי מצי לאסור, וכמ"ש מסברא כיון דכל ע"א לא הוי שלו ממש ואפ"ה מקרי שלו לעניין דלא מהני ביטול ומיושב שיטת רש"י בס"ד ודו"ק ויהיה איך שיהיה עכ"פ אין כל כך קושיא על רש"י דעכ"פ נקט ר"ה רבוצה לרבותא דלא נטעה בכך לחלק דדווקא ע"י הגבהה מצי אוסר ואפשר דהתוס' הקשו על לשון רש"י שכתב קנאת בהגבהה ונעשית שלו דמשמע דבאמת הוא שלו ע"י הגבהה: