תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ד · יא
הנה מ"ש דסברת הרשב"א דבחצי עבד לא שייך העש' דלב"ת הי' רק בשני שותפין משא"כ בעבד של אחד אפילו שחררו לחצאין עובר הנה אע"ג דהיא מסברא נ"ל להביא ראיה לזה דהנה במס' ברכות (מ"ז ע"ב) הביא הגמר' מעש' בר"א שנכנס לביהכנ"ס ולא מצא עשרה עשרה ושחרר עבדו וכו' ופריך הגמרא והא הו"ל מצהב"ע ומשני מצוה דרבים, וראיתי בספר מחנה לוי שם שהקשה מאי פריך הגמר' והא הו"ל מצהב"ע דלמא מיירי שהיה חצי עבד וא"כ אינו עובר בעש' דלב"ת, וליישב קושי' זאת נ"ל בפשיטות דחצי עבד וחצי ב"ח מצטרף לעשרה אפילו בלא שחררו לגמרי ושם משמע דבלא שחרור לא היה יכול להצטרף וע"כ דלא מיירי בחצי עבד הגם דמדברי הצל"ח מס' ברכות שם משמע נמי קצת דגם חצי עבד צריך שחרור מ"מ מסברא וודאי נראה כיון דחצי עבד וחצי ב"ח חייב בכל המצוות כמו ישראל גמור (עיי' פרמ"ג לאו"ח בפתיחה כוללת ח"ב סי' כ"ב), חוץ לעניין קידושין דהוי ספק (עיי' בשו"ע אהע"ז סימן מ"ד) וא"כ פשיטא דנוכל לצרפו לעשרה **(א"ה אם אמנם בפרמ"ג או"ח סימן נ"ה באשל ס"ק ה' כתב בפשיטות דחצי עבד אינו מצטרף וא"כ לכאורה נסתרים דברים הנ"ל, אמנם בלבוש סימן נ"ה משמע להדיא דח"ע מצטרף, שהרי כתב שם משו"ה עבדים אינם מצטרפים שאינם חייבים במצוות משמע הא חצי עבד דחייב במצות מצטרף, ועכ"פ י"ל דהרשב"א ס"ל הכי דח"ע מצטרף, וא"כ ל"ק עליו דלמא בר"א הי' ח"ע ומאי פריך, דס"ל דח"ע א"צ שחרור דבלאו"ה מצטרף ועולים שפיר דברי הנ"ל – (ועיי' וילקט יוסף מחברת שלישית סימן קע"ג), ואיידי דאיירי בהא אי חצי עבד מצטרף למניין אכתוב עוד מה שנראה לי להביא ראי' לזה מדברי הריב"ש סימן קע"ב שכ' שם דנשים נמי הי' יכולים לצרף אי לא משום פריצותא, וא"כ בח"ע דלא שייך זה וודאי מצטרף, ועיי' במג"א סימן קפ"ט שכ' דעבדים הוי נמי בכלל בני ברית, וא"כ אע"ג דעבד אינו מצטרף משום דהוקש לאמה מ"מ חצי עבד מצטרף שפיר, – והנה נ"ל אפילו אי נימא כמ"ש הפרמ"ג באו"ח סי' נ"ה דח"ע אין מצטרף מ"מ א"ש דברינו בהאי סוגיא דמס' ברכות מ"ז ע"ב, דשם קאי הגמרא אליבא דריב"ל דס"ל תשעה ועבד מצטרפין ופריך מברייתא דר"א למה לו לשחרר, ומשני תרי אצטריכו, עכ"פ חזינן לר' יהושע ב"ל דס"ל שיש חשיבות לעבד, א"כ ממילא בחצי עבד הוי כישראל גמור ופריך שפיר הגמ' בתר הכי על ר"א והא הו"ל מצהב"ע דל"ל כקושי' המחנה לוי, דלמא הי' חצי עבד ולא שייך העשה דלב"ת דחצי עבד מצטרף וודאי אפילו בלא שחרור לריב"ל כיון דחזינן אליבי' דס"ל שיש מעלה לעבד כיון דס"ל תשעה ועבד מצטרפין, ומה מאוד נמלץ בזה ליישב מ"ט לא פריך הגמ' במס' גיטין ל"ח ע"ב ג"כ והא הו"ל מצהב"ע, ולפי דברינו א"ש דבמס' ברכות דקאי אליבא דריב"ל דלעבדים יש להם מעלה וחשיבות וא"כ חצי עבד מצטרף בלא שחרור ג"כ, וע"כ דמעשה דר"א הי' בעבד גמור לכך פריך שפיר והא הו"ל מצהב"ע, אמנם במס' גיטין שם דלא קאי אריב"ל וא"כ שפיר י"ל דמעשה דר"א הי' בחצי עבד כקושית המחנה לוי, וא"כ לא הוי מצהב"ע, הגם דא"כ לא הוי מקשי מידי על הא דר"י אמר שמואל כיון דמצינן לאוקמא בחצי עבד, מ"מ י"ל דלא ידע בס"ד דמיירי בחצי עבד רק מ"מ לא יכול להקשות אח"כ בכח והא הו"ל מצהב"ע כיון דנוכל לאוקמ' בחצי עבד ג"כ וא"כ יהי' תליא הא מילתא א"י ח"ע מצטרף למניין בהך דריב"ל אי עבד גמור יש לו מעלה קצת שמצטרף עם תשעה א"כ ח"ע מסקינן דרגא חדא ומצטרף לגמרי ועיי' ברא"ש מס' ברכות שם שהביא בזה שיטת הפוסקים אי הלכה כריב"ל עי"ש, – וזה רבות בשנים אשר אמרתי מ"ט פריך בגמ' מס' ברכות והא הו"ל מצהב"ע ובמס' גיטין לא פריך, עפ"י סברת הר"נ שהביא כאן במס' גיטין בשם הרמב"ן דכל שאינו משחררו לטובת העבד רק לצורך עצמו לא שייך לא תחנם וממילא אינו עובר ג"כ על העשה דלב"ת (עיי' בס' לחם יהודא על הר"ם פ"ט מהל' תרומות שהאריך בזה), והנה המג"א בסימן צ' ס"ק ל' הקשה א"כ מאי פריך הגמ' והא הו"ל מצהב"ע כיון שאינו עושה איסור כלל, ונ"ל כיון דשם אצרוכי תרי עבדים, וא"כ כיון שאחד מצרף בלא שחרור והאחד משחררו הו"ל עכ"פ חנינה לזה שמשחררו שלא צרף אותו בלא שחרור כמו שצרף חבירו ובכל איזה מהם שמבחרנו יראה לו חנינה ויתר שאת נגד חבירו ופריך שפיר דכה"ג הו"ל מצהב"ע דעכ"פ חנן אותו במה שלא צרפו בלא שחרור כמו חבירו, ודו"ק היטב, אמנם כאן במס' גיטין דלא מוקי לה שהי' צריך שניים א"כ אמרינן לפי האמת כסברת הר"ן דבמקום מצוה לא שייך העשה דלב"ת ומשו"ה לא פריך והא הו"ל מצהב"ע, ודו"ק [שוב ראיתי בעט סופר חלק שני כלל ל' פרט ה' שכתב ג"כ כדברינו] ובספר לחם יהודא (שם) כתב דר"נ ס"ל דסוגיות חלוקים באמת בזה אי במקום מצוה נמי עובר בעשה דלב"ת וא"כ הלכתא כהך סוגי' דמס' גיטין דכאן מיירי בדיני שחרור וסוגי' דדוכתי' עדיפא – ואין להאריך עוד בזה:)** וזה פשוט וע"כ דמעשה דר"א הי' בעבד גמור, והנה א"כ מעתה קשה כיון דבגמ' משמע דבאמת הו"ל מצהב"ע רק משום מצוה דרבים הי' משחררו א"כ קשה למה לו לר"א לשחרר כל העבד הי' לו לשחרר רק החצי אי ס"ל כרבי דמשחרר חצי עבדו בשטר נמי קנה (דבכסף י"ל דלמא לא הי' כסף לעבד ואפי' בכסף נמי הי' יכול שיתן לאחרים כסף שיתנו לו לשחררו) ועכ"פ יותר טוב הי' שלא לשחרר רק החצי ואע"ג דאח"כ יצטרך לשחרר החצי האחרת מ"מ ירויח שלא יעבור על העשה דלב"ת, וע"כ כמ"ש דכה"ג בעבד דחד כל היכא שמשחררו אפילו לחצאין נמי עובר בעשה דלב"ת כיון שעכ"פ כל השחרור נעשה על ידו, וא"כ לא ירויח כלום אפילו אם לא ישחרר רק החצי ולכך שחררו בבת אחת משום מצוה דרבים עכ"פ מוכח כמ"ש לעיל דבחד עובר בעשה דלב"ת אפילו בחצי עבד ודו"ק: