תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ד · ו
בתוס' ד"ה לישא שפחה הקשו אמאי וליתי עשה דפרו ורבו ולדחי לאו דלא יהי' קדש (עי' בחידושי מהר"ם שפירש כוונת התוס' על ב' דרכים או דישא בת חורין וכוונת התוס' לאו דלא תהיה קדשה או דישא שפחה וקאי על לאו דלא יהי' קדש) ותירצו דיכול לקיים שניהם ע"י כפיה, ע"י מהרש"א שהקשה הא איכא עשה דלעולם ב"ת וא"כ מאי יכול לקיים שניהם מקרי (ועי' בחידושי חתס"ו למס' גיטין שמפרש בכוונתו כיון דעל זה אנו דנין אם צריך לכוף שלא יבטל ממצוה דפ"ו ושבת או יש לו תקנה באופן אחר וא"כ כיון דיש לו תקנה בדחית העשה לל"ת דלא יהיה קדש למה נכוף הרב לעבור על עש' דלב"ת):
וראיתי בספר קדושת ישראל שתמה על המהרש"א הא הל"ת דלא יהי' קדש יעבור כמ"פ והעש' דלב"ת אינו עובר רק פ"א ? ולדעתי לא הקשה כלום דעד כאן יכולין לדון איזה עדיף אם יעבור פ"א או יצטרך לעבור כמ"פ היינו דווקא אם העשה והל"ת הם באיש אחד אז יש לשקול בפלס המאזנים איזה איסור עדיף לעבור משא"כ הכא דהאדון אינו מקיים שום מצוה רק העבד והוא יצטרך לעבור על העשה דלב"ת שפיר הקשה המהרש"א האיך יהיה זה בכלל שיכול לקיים את שניהם:
ואולי י"ל ליישב קושית מהרש"א דהתוס' אזלו הכא אי ס"ל כסברת הרשב"א שהבאתי לעיל דבחצי עבד לא שייך לב"ת או כסברת הר"נ במס' ברכות מ"ז גבי ר"א ששחרר עבדו דכל שהאדון משחררו לאיזה תועלת לא הוי בכלל דלב"ת וא"כ ה"נ שפיר מקרי אפשר לקיים ע"י כפיה דהאדון לא יעבור בזה כלל על לב"ת (עי' בטורי אבן ריש מס' חגיגה שהאריך בהך סברת הר"נ) אמנם בתירוצים האחרים שתירצו דלא הוי בעידנא ס"ל באמת להתוס' דלא כהר"נ ולא כהרשב"א וא"כ הכא נמי שייך לב"ת וא"כ לא מקרי אפשר לקיים שניהם דכן ס"ל גם בסמוך ד"ה כופין מדקשיא להו אין אומרים לאדם חטא ע"כ דס"ל דבאמת איכא כאן עשה דלב"ת ולכך הוצרכו לתרץ דכאן לא הוי יכול לקיים את שניהם דלא הוי בעידנא דהלאו עיבר משעת העראה ועש' לא מקיים רק בגמר ביאה: