תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ד · ד
והנה במשנה מס' אהלות הובא כמ"פ בש"ס (עי' מס' ביצה ל"ז ע"ב ובמס' עירובין ס"ח ע"א ובתוס' שם גבי המת בבית) דס"ל לב"ה דמהני חשב עליו להוציאו אפילו משימות המת אי מהני גם לטהר למפרע או רק מכאן ולהבא תליא ג"כ אי יש ברירה או אין ברירה עי"ש בש"ס וא"כ י"ל דלמשנה ראשונה שפיר היו ס"ל לב"ה דיש ברירה וא"כ לא הפסיד העבד כלום ג"כ ע"י התקנה דעובד את רבו יום אחד כיון דנתחלק לאיסור ג"כ כמ"ש אמנם אח"כ חזרו מהך סברא דיש ברירה וא"כ לא יוכל להתחלק לאיסור ג"כ רק לעניין מעשי ידיו וצריכים לחוש לתקנת העבד שלא יבטל ממ"ע דפ"ו או שבת ולכך הוצרכו להורות כב"ש דכופין הרב וא"ש הלשון "וחזרו" ב"ה כלומר דחזרו ממה דהו' ס"ל מעיקרא יש ברירה וא"כ ממילא הוצרכו להורות כב"ש דכופין הרב דבאופן אחר אין תקנה להעבד, וא"כ שפיר י"ל דסוגיא במס' פסחים פ"ח ע"א וריש מס' חגיגה הכי קאמר לא קשיא כאן כמשנה ראשונה דע"כ ס"ל דצד חירות עומד בפני עצמו מדלא הוצרכו לעשות תקנה לעבד וע"כ בנתחלק לגמרי לעניין איסור ג"כ אמרינן שפיר דאוכל משל עצמו וכן חייב בראיה ג"כ אמנם למשנה אחרונה כיון דלא נתחלק לעניין איסור א"כ ס"ל ע"כ דחירות וצד עבדות מעורבים זה בזה א"כ כל כמה דלא כפו את הרב לשחררו לגמרי הו"ל עבדות וחירות מעורבים זה בזה ופטור מראיה וגם אינו אוכל לא משל עצמו ולא משל רבו, וא"ש פסקא דהרמב"ם למשנה אחרונה כמה דקיי"ל אליבא דהלכתא ונתבארו דברי הכ"מ בפ"ב מהלכ' ק"פ ודו"ק היטב: