תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · כה
אמנם יש לחלק דעד כאן אינו רוצה להכניס עצמו אפילו בספק איסור רק באופן שאם יתברר צד האיסור יהי' האיסור תיכף בשעת מעשה בבירור רק דאיהו לא ידע בזה אמרינן דאינו רוצה להכניס עצמו באיסור כלל אפילו מספיקא. משא"כ בתנאי שאם תזקק ליבום יהי' למפרע בעילת זנית שהתירו כל הפוסקים לקדש בתנאי זה במקום עגון דיבום כמבואר בש"ע אה"ע סימן קנ"ז ואחריו מנשכו כל גדולי הפוסקים (בשו"ת שב יעקב סימן ל"ט מ' ובני"ב מהד"ק לאה"ע סימן נ"ד ובחתס"ו בכמה שו"ת ובשו"ת בסוף ספר בית מאיר לאה"ע ובסוף ספר בני אהובה וכמה תשובות פוסקים) ולא חשו דלמא לא ירצה לעשות ביאת זנות ויבעול לשם קידושין, דהתם אפילו אם יזדמן שתזקוק ליבום עכ"פ למפרע בשעת ביאה לא היה מעולם אפילו לצד האיסור עכ"פ, לא היה וודאי ביאת זנות דהא אי אפשר בשום אופן בשעת ביאה שיתודע בבירור שתפול ליבום א"ב לא הוי ביאת זנית, משא"כ בתנאי וכיוצא בו שיש אפשרות בשעת ביאה שהוא וודאי ביאת זנית אם אינו מקדשה עכשיו בביאה לשם קידושין ממש וודאי חייש טפי בדבר שהאיסור יש לו עכשיו חלות בשעת ביאה ממש מלחוש לדבר שלא יוכל האיסור לחול רק אחר הביאה ומיתת יהי' נודע למפרע ומעולם לא יוכל להמצא שום צד שהיה בשעת ביאה איסור וודאי אפילו לצד האיסור ולא דמי לתנאי וספיקא דפחות משו"פ ודו"ק (ועי' שיל"ת ג"ן ח"ב סימן י"ד ולפימ"ש א"ש דעת הפוסקים להתיר):