תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · כ
וזהו רבות בשנים אשר כתבתי לתרץ קושיית החלקת מחוקק באה"ע סימן כ"ח ס"ק כ"ט שהקשה על הרמ"א שכתב בקדש פחות מפרוטה ובעל צריכה גט רק מספק משמע דלא אמרינן שוודאי בעל לשם קידושין רק שאפשר שעל קידושין הראשונים בעל, ומשו"ה א"צ גט רק מספק, ובסימן ל"א סעיף ט' כתב המחבר בקדשה פחות משו"פ ובעל שוודאי לשם קידושין בעל והרמ"א מודה לו אלמא דוודאי בעל לשם קידושין, ונראה דהנה השטמ"ק הקשה איך אמרינן אדם יודע שאין קידושין תופסין וכו' הא חזינן שלא ידע שהרי קדשה בפחות משו"פ אמנם יש לתרץ דלעולם ידע דלא מהני בפחות רק שלא היה לו יותר וחשוב בנפשו שמקודם יתן לה פחות משו"פ ותהי' עכ"פ אגידא ביה דבפחות משו"פ הוי ספק קידושין עכ"פ דחיישינן שמא שו"פ במדי וממילא בועל אח"כ לשם קידושין גמורים אמנם הא תינח בשוה כסף פחות משו"פ אבל במטבע פחות מפרוטה איתא להדיא בחמ"ח סימן ל"א ס"ק ט"ז דלא שייך שמא שו"פ במדי א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך נוכל לומר אדם יודע הא חזינן שקדשה בפחות וא"כ הוי עכ"פ ספק אם יודע, והנה בסימן כ"ח סעיף ט"ז כתב הרמ"א אם קדשה בפחות מפרוטה ולא נקט שם שו"פ ובזה לא שייך לומר אדם יודע שהרי חזינן שאינו יודע כקושית השטמ"ק, ומשו"ה ס"ל לרמ"א דצריכה גט רק מספק, ולפימ"ש לעיל בדעת הר"מ ס"ל נמי כל היכא דאיכא ספיקא אם נחשב בעניו כביאת זנות לא אלים כל כך החזקה דאין אדם עושה ב"ז דהא נקט רק הכשרים מישראל וא"כ כיון דאיכא לספוקי דלמא לא ידע ואפילו אם נימא דאע"ג שאינו יודע בבירור, מ"מ ספק הוא אצלו כמ"ש השטמ"ק עכ"פ לא נחשב בעניו רק כספק ביאת זנית ולא אלימא כל כך החזקה דאין אדם עושה בעילת זנית ואפשר שעל קידושין הראשונים בועל, ומשו"ה, א"צ גט רק מספק משא"כ בפחות משו"פ בשוה כסף אמרינן דהוא מרוב האנשים היודעים ורק משו"ה קדשה בפחות שחפץ שתהיה אגידה בו מספק שמא שו"פ במדי, ומשו"ה פסק המחבר בסימן ל"א סעיף ט' שוודאי בועל לשם קידושין ודו"ק היטב כי הוא נכון בס"ד (ועי' בספר בית הלל לאה"ע סימן ל"א סעיף ט'):