תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · יט
לשון הר"מ פ"ז מהלכות אישות הלכה כ"ג המקדש על תנאי וחזר ובטל התנאי אעפ"י שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי ותרי הוא מקודשת סתם לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם או בעל סתם הר"ז צריכה גנו שמא בטל התנאי כשבעל או כשכנס, וכן המקדש בפחות משו"פ או במלוה וחזר ובעל סתם בפני עדים צריכה גט שעל בעילה זו סמך חזקה הי' שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות וכתב שם הה"מ שבג' דברים חלק מקדש בפחות משו"פ ובמלוה מדין מקדש על תנאי האחד מקדש ע"ת סגיא או כנס או בעל והכא בפחות משו"פ בעינן דווקא בעל השני במקדש ע"ת לא בעינן עדים בביטול תנאי והכא נקט בעל בפני עדים השלישי במקדש על תנאי משמע דצריכה גט רק מספק וכאן בפחות משו"פ משמע דבוודאי צריכה גט דנקט חזקה שאין אדם מישראל הכשרים וכו' משמע בוודאי והנה הה"מ תירץ דבשלמא במקדש על תנאי דאמרינן דלמא מחל התנאי וחלו קידושין הראשונים אמרינן דאפילו כנס או בעל שלא בפני עדים נמי מהני דהא הקידושין הראשונים היו בפני עדים, ומשו"ה נמי לא בעינן בעל דווקא וגם א"צ גט רק מספק דהא אפשר דסמך אתנאי הראשון משא"כ בפחות משו"פ או במלוה דהקידושין הראשונים לא חיילו שלום, וע"כ דרק עכשיו מקדשה בביאה א"כ בעינן בעל דווקא, וגם בפני עדים שיחולו הקידושין עכשיו וגם ליכא למימר דסמך אקידושין הראשונים שאינם כלום, וע"כ דוודאי בעל לשם קידושין עכשיו, ומשו"ה צריכה גנו בוודאי (עי"ש בהה"מ) עכ"פ שמעינן דהר"מ ס"ל דמהני מחילת תנאי, אמנם הטור מחלק דבתנאי דמומין לא מהני מחילה, ומשו"ה בסימן ל"ט גבי תנאי דמומין כתב דבעינן בעל דווקא ובפני עדים, והיינו שהקידושין אינם חלים כלל למפרע דלא מהני מחילה ולכך בעינן בעל דווקא ובפני עדים, ובסימן ל"ח דמיירי בתנאים דעלמא פסק דכנס נמי צריכה גט וגם לא כתב דבעינן בפני עדים כיון דאם מחל מהני הקידושין למפרע (עי' באבן פנה לאה"ע סימן ל"ח ס"ק ט') וא"ש עפ"י סברתינו הנ"ל דבמומין כיון דיש חזקה אין אדם מתפייס ליכא למימר דתיכף בשעת התנאי היה דעתו רק אם יקפיד כיון דדרך להקפיד במומין ונדרים אפילו אם היה דעתו רק אם יקפיד הו"ל דברים שבלב ולא מהני (כמ"ש בשם הישועות יעקב לעיל באות ט"ז) ואם לא נשוי פלוגתא בין הטור והרמב"ם י"ל דהר"מ דס"ל דמחילת התנאי מהני היינו נמי רק בתנאי דעלמא אבל בתנאי דמומין אפשר דמודה ג"כ לסברת הטור דלא מהני מחילה כמ"ש מסברא ודו"ק, ומ"ש הר"מ גבי מקדש במלוה ופחות משו"פ חזקה שאין אדם מישראל הכשרים עושים בעילת זנות נראה דכוונת הר"מ דהא באמת גם במלוה ל"ל דהכל יודעים שאין קידושין תופסין דהא אין הכל בקיאין בהלכות קידושין ועי' בכ"מ שם וגם בפחות משו"פ הקשה בשטמ"ק דהא חזינן שלא ידע שאין מקדשין בפחות משו"פ שהרי קדשה בפחות משו"פ וצ"ל דעכ"פ אע"ג שאינו יודע בבירור שאין קידושין במלוה ופחות משו"פ, מ"מ מסופק הוא אם הוי קידושין עי' בשטמ"ק וכיון דקידושין הראשונים הוי ספק עכ"פ לדידיה א"כ לא הוי לן לומר חזקה אין עושה בעילת זנית דהא לא הוי וודאי בעילת זנית והה"מ פ"א מהלכות אישות הלכה ד' כתב דאפילו אי לא הוי רק איסור דרבנן תו לא אמרינן אין עושה בב"ז עי"ש שכתב דאיסורא דרבנן לאו כולהו אינשי זהירי וה"נ כיון דלדעתו לא הוי רק ספק ביאת זנית א"כ איך שייך לומר חזקה אין עושה בב"ז ומשו"ה נקט הרמב"ם שאין אדם מישראל הכשרים כלומר בסתם אדם לא אמרינן אין עושה בעילת זנות רק בוודאי איסור, אבל במוחזק בכשרות אפילו מספק איסור פורש, ומשו"ה צריכה גט דוודאי בועל עכשיו לשם קידושין גמורים: