תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · י
והנה לעניין קדש סתם יש חילוק בין תנאי דעלמא לתנאי דנדרים ומומין דבמומין ונדרים אפילו בסתם לא הוי רק קידושי ספק כמ"ש הר"מ להדיא (פ"ז מהלכים אישות הלכה ח') וא"כ נ"ל אפילו אם בטל אח"כ התנאי בפירוש, מ"מ לא הוי כאילו התנה בפירוש שמקדשה אפילו במומין ונדרים רק דהוי כאילו לא התנה כלל, וממילא לא הוי רק קידושי ספק כמו קדשת סתם דהנה באמת כבר הקשה התוס' והר"נ מאי מהני ביטול התנאי הא תיכף כשיש עליה מומין נתבטלו הקידושין ותירץ הר"נ דהוי כאילו התנה רק אם יקפיד, והנה בספר בית מאיר לאה"ע (סימן ל"ח סעיף ל"ה) כתב דמשו"ה מהני ביטול תנאי משום דאתי דבור דביטול ומבטל דבור התנאי, ונשאר המעשה קיים ומשו"ה א"צ הביטול בפני עדים דווקא לשיטת הר"מ פ"ז מה"א הלכה כ"ג דחלים קידושין הראשונים וא"כ כיון דע"י ביטול התנאי לא אתינן עלה רק משום קידושין ראשונים א"כ לא סגיא הביטול יותר רק שנחשוב כאילו לא התנה כלל ולא הוי יותר רק כמקדש סתם, וא"כ במומין לא הוי רק קידושי ספק דאפילו אם נימא דע"י ביטול התנאי נחשב כאילו אומר בפירוש שמקדשה אעפ"י שיש בה מומין מ"מ אין כח ע"י הך ביטול שיחילו הקידושין על למפרע דע"י הביטול של עכשיו אין לומר יותר רק דהתנאי דמעיקרא נתבטל והוי כאילו לא התנה כלל ע"י ביטול התנאי ומה שמגלה דעתו עכשיו שאין מקפיד במומין זה לא מהני על למפרע וא"כ לא עדיף עכ"פ ע"י ביטול התנאי מקדשה סתם, וא"ש לשון הר"מ שם הלכה כ"ג שכתב וז"ל המקדש על תנאי ובטל התנאי אפילו שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם, ועי' במגדול עוז שם שמדקדק על הלשון "סתם" (ועי' בספר אבן פנה סימן ל"ח ס"ק ח') ולהנ"ל א"ש דאם מבטל שלא בפני עדים צריך ע"כ לומר דחלו קידושין הראשונים וא"כ אעפ"י שעכשיו מגלה דעתו שאינו מקפיד על המומין, מ"מ על למפרע לא יוכל להועיל יותר רק כאילו לא התנה כלל ונשאר הדין כקדש סתם וא"כ בשאר תנאים וודאי הוי מקודשת גמורה, משא"כ במומין דהר"מ מיירי שם מתנאי דמומין ג"כ הוי מקודשת סתם וחלו הקידושין למפרע רק מספק וא"ש הלשון "סתם" ודו"ק: