תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · ג
ועפ"י הנ"ל יש ליישב עוד באופן אחר בס"ד דהנה זה רבות בשנים אשר כתבתי עפ"י מ"ש בשו"ת אמרי אש לאה"ע סימן ל"ה דבכל תנאי איך יוכל לחול המעשה כיון דאין ברירה, וכתבתי דאי נימא משום דאין ברירה לא חל המעשה כלל א"כ בא התנאי לעקור המעשה לגמרי וכיון דכל תנאי שיכול לבטל המעשה הוא חידוש כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ל"ה א"כ כל שע"י תנאי יתבטל המעשה לגמרי משום דאין ברירה ממילא אין כח בתנאי לבטל המעשה לגמרי ומשו"ה חל המעשה, והיינו אם נימא דאם אין ברירה לא חל המעשה כלל, דאין ברירה בוודאי ולא חל אפילו מספק, אז אמרינן דאין כח בתנאי לבטל המעשה, והנה הא דמהני מחילת התנאי כתב הרא"ש בשו"ת שם הוא משום דכל תנאי דמהני הוי חידוש, ומשו"ה מועיל ביטול התנאי, והנה בספר בני אהובה על הר"מ פ"ז מהלכות אישות הלכה כ"ג כתב לפי"ז שיש לחלק בין תנאי דעלמא לתנאי דמומין ונדרים דבתנאי דמומין ונדרים לא הוי התנאי חידוש דהא אפילו בלא תנאי כלל ג"כ י"ל דאין המעשה מצד עצמותו ראוי להתקיים דהא אפילו אם לא התנה כלל ג"כ י"ל דמסתמא אינו חפץ באשה נדרנית וביש עליה מומין, וא"כ אין התנאי חידוש ולא מהני ביטול התנאי על למפרע, משא"כ בתנאי דעלמא שהמעשה ראוי להתקיים מצד עצמותו בלא שום תנאי כלל הוי התנאי חידוש, ומהני ביטול התנאי גם על למפרע שיחולו הקידושין (עי"ש היטב. בספר בני אהובה,) ובהכי א"ש דברי הטור באה"ע דבסימן ל"ח ס"ל דמהני ביטול התנאי אפילו אם לא נתיחד עמה בפני עדים, ובסימן ל"ט כתב דבעינן דווקא שנתיחד עמה בפני עדים, ולהנ"ל א"ש דבסימן ל"ח דלא מיירו הטור מתנאי דמומין ונדרים א"כ הוי התנאי חידוש ומהני ביטול התנאי וחלים הקידושין למפרע ומשו"ה לא בעינן שנתיחד עמה בפני עדים כיון דע"י מחילת התנאי חלים הקידושין למפרע, משא"כ בסימן ל"ט דמיירי הטור בתנאי דמומין ונדרים, ולא הוי התנאי חידוש ולא מהני מחילת למפרע, ואמרינן דרק עכשיו מוחל התנאי וחלים הקידושין רק מכאן ולהבא ומשו"ה בעינן דוקא עמה שמייחד עמה לפני עדים כיון דאין הקידושין חלים למפרע, ומשו"ה בעינן נמי דווקא בעל ולא מהני כנס גרידא כמו בסימן ל"ח ודו"ק (ועי' בספר אבן פנה לאה"ע סימן ל"ח ס"ק ט' שכתב נמי הכי בדברי הטור) והנה רב נקט סתמא קדשה על תנאי והוי מצינן לומר דרב מיירי נמי בתנאי דעלמא וא"כ מהני מחילה, ושפיר יש לה כתובה ולא קשיא ממתניתן דקתני אין לה כתובה, דמשנה מיירי להדיא מתנאי דמומין ונדרים ולא מהני מחילה ואין חלים הקידושין רק מכאן ולהבא, ולכך אין לה כתובה, משא"כ רב מיירי מתנאי דעלמא ומהני מחילה, ושפיר יש לה כתובה, ומשו"ה קאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום אחולי אחליה כלומר וע"כ מיירו בתנאי דעלמא ושפיר יש להו כתובה ג"כ רק רב נמי מיירו בתנאי דמומין ונדרים וממילא לא מהני מחילה ושפיר אין להו כתובה, ומתורץ קושיית התוס' ודו"ק: