תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ג · ב
עוד יש ליישב באופן אחר, דהנה התוס' והר"נ הקשו דמאי מועיל מחילה דהא תיכף כשיש עליה נדרים או מומין נתבטלו הקידושין, ותירץ הר"נ דהוי כאילו התנה בשעת התנאי דאם לא יקפיד אח"כ יהיו חלים הקידושין למפרע ורק אם יקפיד אז יהי' הקידושין בטלין ועי' במקנה בקו"א לאהע"ז סימן ל"ח סעיף ל"ה דזה תלוי בברירת דאי ס"ל אין ברירה לא מהני הקידושין אפי' אם לא יקפיד כיון דאין ברירה, אמנם לאביי דס"ל במס' גיטין כ"ה ע"א בתולה בדעתי עצמו לכ"ע אין ברירה וא"כ לא מהני מחילת התנאי בשום אופן וזהו כוונת אביי במ"ש לא תימא דהטעם משום אחולי אחליה, וע"כ יהי' מוכח דאפילו בתולה בדעת עצמו נמי ס"ל ברירה, דבאמת אינו כן ורק משו"ה צריכה גט משום דאין אדם עושה בעילת זנות, והנה לפי"ז י"ל דבאמת אי הוי ס"ל הטעם משום מחילה שפיר י"ל דיש לה כתובה נמי, והנה רב לשיטתו במס' ביצה ל"ז ע"ב ס"ל ברירה (וי"ל דאפילו בדאוריתא נמי) ומשו"ה ס"ל צריכה גט ויש לה כתובה נמי ותנא דמתניתין ס"ל אין ברירה ולא מהני מחילת התנאי, משו"ה אין לה כתובה וגט צריכה משום דאין עושה בעילת זנות, וא"כ לא קשיא קושיית התוס' איך ס"ד דלרב יש לה כתובה כיון דבמשנה קתני להדיא אין לה כתובה דלא קשה כיון דהאי דינא אי מחילה מהני או לא תליא אי ס"ל ברירה וידוע דפליגי תנאי בזה, וא"כ לא קשה לרב ממתניתי' דמתניתי' ס"ל כמאן דס"ל אין ברירה ורב ס"ל כהאי תנא דאית ליה ברירה, רק משום דאביי ס"ל בתולה בדעת עצמו לכ"ע אין ברירה הלכך לא ניחא ליה לאוקמא טעמא דרב משום מחילה כלל דכה"ג בתולה בדעת עצמו לכ"ע אין ברירה ס"ל לאביי ומשו"ה ניחה ליה לאוקמא משום דאין עושה בעילת זנות אבל אי הוי שייך ברירה גם בכה"ג הוי שפיר מצינו לאוקמא דלרב כתובת נמי יש לה משום דיש ברירה ומהני מחילת התנאי ותנא דמשנה ס"ל אין ברירה ולא מתני מחילה ומשו"ה אין לה כתובה ורב ס"ל כתנא דס"ל יש ברירה ולא קשה קושיית התוס' ודו"ק: