תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · כא
הרא"ש הביא דברי ר"ח דלית הלכתא כרב אשי דמוקי לר' יוחנן באומרים עכשיו מת עכשיו גרשה דהא קייל"ן כל הנשים צריכות להמתין ג' חדשי הבחנה ודחה הרא"ש דהא דקאמר עכשיו מת וכו' ואם נשאת לא תצא, היינו לאחר ג' חדשי הבחנה, וא"כ אין לו שום שייכות להא אקומתא דרב אשי בעכשיו מת עם הא דצריכין להמתין ג' חדשים, ונ"ל ליישב שיטת ר"ח שלא יהיו נראין דבריו כטעות ח"ו ונ"ל בכוונת הר"ח כך, דהנה באמת קשה על ר"י דאמר סתם בשנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא, קושיית הגמרא הבא עליה באשם ותלוי קאי, ואע"ג דהגמרא מתרץ לבריתא בנשאת לאחד מעדיה, מ"מ אמורא צריך לפרש דבריו, ומשו"ה ס"ל דר"י מיירו באשה שלא היתה בחזקת אשת איש, וע' בשטמ"ק דמפרש לבריתא בשנים אומרים לא נתקדשה ג"כ באשה שלא היתה בחזקת אשת איש ושנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, ומשו"ה לא תנשא לכתחלה דאפילו אי תו"ת הוי רק ספיקא דרבנן, מ"מ מדרבנן היא בחזקת אשת איש ע"י שנים אלו האומרים לא מת שהרי גם השנים האומרים מת מודים שיצאה כבר מחזקת פנויה, אמנם אכתי קשה אמאי לא תצא מדרבנן עכ"פ דהא מדרבנן הוי ספיקא, וחזקת פנויה איתרעי ע"י העדים כמ"ש התוס' בד"ה מ"ש רישא דאפילו אי מה"ת הוי בחזקת פנויה מ"מ מדרבנן תצא, ונראה ליישב דר' יוחנן ס"ל דכל חזקת פנויה יש לה שני חזקות, חזקה קמייתא שפנויה נולדה וגם חזקות היתר שהיה לה כח וזכות להנשא לכל מי שתרצה עיי' בשערי תורה ח"ב כלל ג' פרט ג' שכתב להדיא הכי בשם התב"ש בסימן י"ח ס"ק כ"ט דכל חזקת פנויה יש לה עוד חזקה חזקת היתר שהי' לה כח וזכות להנשא לכל מי שתרצה עי"ש, וא"כ אע"ג דחזקה קמייתא חזקת פנויה שלה איתרע ע"י העדים, מ"מ אותו חזקה שהיה לה כח וזכות להנשא לכל מי שתרצה לא נוכל להוציא ממנה או משום דאין ספק מוציא מידי וודאי, או משום דב"ב חזקות לא החמירו חז"ל לומר חזקה דאיתרע ל"ש חזקה דריעותא אינה מסלקת רק חזקה אחת ולא שני חזקות (עי"ש בשערי תורה שהאריך קצת בזה,) ומשו"ה אם נשאת לא תצא משום חזקת היתר שלה רק מ"מ לכתחלה לא תנשא דיש קצת לזות שפתים כיון שיש שני עדים שאומרים שבעלה עדיין חי: