תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · טז
אמנם אכתי צריך ליישב מנ"ל לאביי באמת אליבא, דר' יוחנן דלא מהני בחד בחד בנשאת לאחד מעדיה שהוצרך לאוקמא בזה אח"ז, ומ"מ לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים, ונ"ל דהנה בספר יריעות שלמה בבית יד הלכה ו' הקשה האיך משכחת להא דעולא דכ"מ שהאמינה תורה הרי הוא כשנים אי ס"ל הא דר' חסדא מס' שבועות מ"ז ע"ב בעדים המכחישים זא"ז דפסולין לכל עדיות שבתורה. וא"כ כל אחד הוא ספק פסול מה"ת אי לא ס"ל כשיטת חכמ' בריסק שהובא בש"ע חו"מ סימן ל"א לחלק בין המוכחשין כל אחד משני עדים או רק מעד אחד, וא"כ הכא כיון שהוא עכ"פ ספק פסול מה"ת איך יהי' כשר לעדות אשה, ועי"ש שהניח בצ"ע, וע"כ מוכרחין ליישב דכיון שעד הראשון בא תחלה והתירוה על פיו יצאה בחזקת היתר, ומשו"ה ע"י ספק פסולו של העד לא מפקינן אותה מחזקת היתר שהתירוה הב"ד דזהו נמי מקרי חזקה מה שהתירו אותה עפ"י העד שבא ראשון ובדין התירו אותה ויש לי לסייע להך סברא מ"ש דזהו מקרי חזקה מה שהתרנו אותה לינשא עפ"י עד הראשון מדברי הריטב"א בשטמ"ק למס' כתובות כ"ו ע"ב וז"ל:
שם הקשה רש"י ז"ל והא תרי ותרי נינהו ובלא זילותא דב"ד היכא מסקינן ליה ותירץ דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה קמא קמא דאסיקניה עפ"י ער הראשון עכ"ל עי"ש (ובסוף ספרי ח"ג הבאתי בזה בשו"ת אחת עי"ש) וא"כ ה"נ כיון דהעד ע"כ אינו רק ספק פסול אפילו לר' חסדא, ומשו"ה כשבא העד שאומר שמת והתירוה על פיו כדין לא מפקינן אותה מחזקת היתר משום ספק פסולי של העד ודו"ק: