תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · טו
עפ"י מ"ש לעיל באות י"א דאי ס"ל דמשום לזות שפתים לא תנשא לכתחלה אפילו כשהעד האומר לא מת בא אח"כ הי' משום דנאמנות העד הי' רק מדרבנן, וא"כ ס"ל ע"כ לאביי אליבא דר' יוחנן דע"א נאמן רק מדרבנן, א"כ מתורץ ג"כ מה שהקשה הרמב"ן במס' יבמות קי"ז ע"ב לשיטת הר"מ דאפילו באו בבת אחת עד אומר מת ועד אומר לא מת מ"מ אם נשאת לאותו שאומר מת והיא אומרת בריא לא תצא, א"כ אמאי לא מוקי אביי לדר' יוחנן דמיירי בעד אומר מת ועד אומר לא מת ונשאת לאותו שאומר מת דלא תצא ומ"מ לכתחלה לא תנשא דהא קייל"ן המעיד על האשה לא ישאנה, (ועי' בהה"מ פי"ב מהלכות גירושין הלכה י"ט,) אמנם להנ"ל א"ש דעד כאן נוכל לומר אפילו בחד בחד אם נשאת לאותו העד שאומר מת לא תצא היינו אי ס"ל דע"א בעדות אשה מת"ת משום דהאומר מת הוא נאמן טפי (כמ"ש לעיל באות י"ב) וכיון דנאמניתו הי' מה"ת שפיר מצינן לומר דאם נשאת לו לא תצא, משא"כ אי כל הסברא דנאמנות העד משום דייקא א"כ כל שמוכחש מפי אחר הו"ל העד כמאן דליתא ולא נשאר, רק סברת דייקא לחודא ושפיר תצא אפילו בנשאת לאותו העד, וא"כ אביי לא מצי לאוקמא בשנשאת לאותו עד בחד בחד דלדידיה תצא באמת אפילו נשאת לאותו העד כיון דאביי ע"כ ס"ל דע"א נאמן רק מדרבנן מדס"ל אפילו בזה אח"ז איכא לזות שפתים, (ועי' בספר אמרי בינה על סוגיות הש"ס בסוגיא דתרי ותרי כתב ג"כ בשם אמ"ו הגאון ר' מנחם א"ש ז"ל דאביי ס"ל דרק מדרבנן ע"א נאמן ומשו"ה בחד בחד תצא אפילו בשנשאת לאותו עד עי"ש) ויש להסביר הדברים יותר עפ"י מה שראיתי בספר פני משה על אה"ע סימן י"ז ס"ק קל"ו להסביר סברת הרמב"ן שחולק על הר"מ וס"ל דדווקא בתו"ת מהני נשאת לאותו עד משא"כ בחד בחד וכתב דבתו"ת עכ"פ איתרע חזקת אשת איש (עפ"י הדרך שכתבנו לעיל דלא אמרינן בתו"ת דהוי לגמרי כליתנהו) ומשו"ה לא תצא בנשאת לאותו עד, משא"כ בחד בחד כל שבאו בב"א לא איתרע כלל חזקת אשת איש ולא מהני נשאת לאותו עד ג"כ וא"כ י"ל דעד כאן נוכל לומר דחד בחד לא איתרע כלל חזקת אשת איש רק אי ס"ל שהעד שאומר מת אין לו נאמנות יותר מאומר לא מת רק כשבא קודם, משא"כ אי ס"ל דעד שאומר מת יש לו נאמנות מצד עצמו יותר ממי שאומר לא מת (כמ"ש לעיל באות י"ב) א"כ אפילו בחד וחד איתרע חזקת אשת איש, ושפיר לא תצא בשנאת לאותו עד ועי' בספר פני משה שם סימן י"ז ס"ק קל"ג שמשמע נמי כמ"ש דהני תרי דינים של הרמב"ם דהיינו מ"ש בזה אח"ז דתנשא לכתחלה וליכא משום לזות שפתים וגם בבאו בב"א מהני נשאת לאותו עד תליא הכל אי ע"א נאמן בעדות אשה מה"ת ושם הוכיח דאביי ס"ל דע"א נאמן רק מדרבנן ומיושבים דברי הר"מ בס"ד: