תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער ב · ז
והנה י"ל עוד דהא אי תו"ת הוי לגמרי כליתנהו כלל דבזה פליגי ר' מנחם בר"י ות"ק עפ"י מ"ש לעיל באות ה' דזהו אי יועיל כאן במקום תו"ת סברא דדייקא ומנסבא להכריע במקום תו"ת אע"ג שאין העדים יכולין להכריע דזהו דווקא אי תו"ת הוי כליתנהו לגמרי שפיר יכול סברא דייקא להכריע וא"כ י"ל דהנה התוס' ד"ה הבא עליה הקשו כיון דתו"ת מוקמינן אחזקה א"כ בחטאת קאי ומאי מהני כשניסת לאחד מעדיה (דתוס' ס"ל היכא דאיכא חזקה ממש לא מהני טענת בריא של העד, ועי' מהרש"א במס' יבמות ריש פרק האשה רבא ודו"ק ולקמן נדבר מזה בס"ד) ותירצו דחזקה דייקא מרע לחזקת אשת איש, וא"כ י"ל דת"ק ס"ל דתו"ת הוי לגמרי כליתנהו כלל וא"כ שפיר יכול סברת דייקא ומנסבא להכריע במקום תו"ת ואיתרע חזקת אשת איש, ומשו"ה לא תצא אפילו באו עדים, ואח"כ נשאת, אמנם ר' מנחם בר"י ס"ל דתו"ת לא הוי כליתנהו כלל וא"כ לא יכול סברת דייקא ומנסבא להכריע במקום תו"ת רק חזקת אשת איש דהוי חזקה דמעיקרא שבזה אין צריכין לעשות כלום זה מהני אפילו במקום תו"ת (כמ"ש לעיל באות ה') וכיון דאיכא חזקת אשת איש ממילא ס"ל דבאו עדים ואח"כ נשאת תצא דאיכא חזקת דמעיקרא חזקת אשת איש רק בנשאת ואח"כ באו עדים כיון שנשאת בהיתר ובתו"ת לא נוכל לעשות שום מעשה (כמ"ש לעיל באות ג') בזה שפיר מודה דלא תצא אפילו בנשאת לאחר, דכל תו"ת אין אנו עושין שום מעשה ונשארה בחזקת היתר לבעלה השני שנשאת לו בהיתר כמ"ש הפנ"י, ועי' שו"ת ח"צ סימן ב' וסימן ג' אי טעמא דר' מנחם בר"י משום קנס, עכ"פ כפי מ"ש א"ש סברת ר' מנבר"י מדינא דכל שבאו עדים לא מהני דייקא וא"כ הוי בחזקת אשת איש, ולא מהני נשאת לאחד מעידה כקישיית התוס' ד"ה הבא עליה, והיינו משום דלולא העדאת עדים לא איתרע כלל חזקת אשת איש לא מהני טענת בריא של העד שנשאת לו ועי' תוס' מס' יבמות צ"ג ע"ב ד"ה מאי חזית שם כתבו דמהני טענת בריא שלה ושל היבם אע"ג דאיכא חזקת איסור ליבום (וכבר עמד בזה המהרש"א ריש פרק האשה רבה שהתוס' סותרים דבריהם עי"ש,) אמנם לפימ"ש דהתוס' ס"ל לדברי ת"ק דמשו"ה מהני דייקא דתו"ת הו"ל לגמרי כמאן דליתנהו א"ש עפ"י מ"ש התוס' מס' כתיבות כ"ו ע"ב ד"ה אנן אחתינן דהא דמוקמינן אחזקת בתו"ת היינו דווקא היכא דלא איתרע החזקה עדיין משא"כ אם החזקה כבר איתרע כמו בתרומה ונטמאת (וס' עירובין ל"ה ע"א) דהשתא הוא וודאי טמא לא מוקמינן אחזקה בתו"ת וא"כ א"ש דוודאי הכא בחזקת אשת איש דלולא העדאת עדים ליכא שום ריעותא בחזקת אשת איש וכיון דאמרינן תו"ת כמאן דליתנהו לגמרי א"כ הרי היא בחזקת אשת איש כמעיקרא ולא מהני מה שנשאת לעד שאומר בריא שתהיה מותרת לו ע"י בריא שלו ושלה, אמנם במס' יבמות שם דחזקת איסור ליבם היה רק כיון שהיה לה בן וממילא כיון שעכשיו הבן וודאי מת רק שיש ספק מי מת קודם אם הבן מת קודם הבעל ומותרת ליבם או הבעל מת קודם ואסורה ליבם כמו שהיתה אסירה לו עד עתה עכ"פ כיון שהבן בוודאי מת רק שיש ספק אימת מת איתרע ליה חזקת איסור ליבם ומשו"ה כתבו התוס' שפיר דעכ"פ לא תצא כשהיבם והיא טוענין בריא דכיון שהחזקת איסור ליבום איתרע ליה שפיר מהני טענת בריא שלהם להתירה נגד החזקה דאיסור ליבום שאיתרע כבר בבירור (ומתורץ קושיית מהרש"א במס' יבמות) ודו"ק: