תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער א · יז
במס' יבמות בתוס' ד"ה אמר רב יש חופה, הקשה הרי"ט מיוני לשמואל אי ס"ל חופה קינה וס"ל ג"כ אין חופה לפסולות א"כ האיך מוכח מהצד השוה דכסף ושטר וביאה, מה להני שכן קונין אפילו בפסולות דכה"ג נמי חשיב פרכא כדאשכחן פ"ק דמס' מנחות גבי טריפה לגבוה וכ"ת דלא חשיבא פרכא דחיפה דפסולות לא חשיבא הא כה"ג נמי הו"ל פרכא כדפריך תאמר בביאה שאין פודין בו הקדשות ומע"ש, והנה ראיתי בחידושי הרי"מ למס' קידושין שכתב לתרץ דעכ"פ היכא דלא ילפינן על פסולות שיקנה בחופה וגם לפרוך פרכא דלא שייך שניהם לא עבדינן דעיקר הפרכא היא רק דהאיך תאמר שזהו גורם החומרא מה שגומר הרי דמצינו שאין זה חומרא מה שגומר שהרי לא מהני בפסולות וא"כ כיון דלא שייך חופה בפסולות לא הוי פרכא (ועי' מ"ש בזה בספרי חלקת השדה בשו"ת סימן כ"ג:) אמנם בל"ז יש ליישב קושיית התוס' בפשיטות ג"כ דשמואל מצי סובר כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ ולהך מ"ד כתבנו לעיל באות ה' דביאה לא מהני ג"כ בפסולות וא"כ ילפינן שפיר דחופה קינה ול"ל מה כהני ג' שכן מהני אפילו בפסולות דהא ביאה ג"כ לא מהני בפסולות ואפ"ה קונה, וא"כ הה"ד חיפה, אמנם כבר כתבנו בלא"ה דלרש"י אינו מוכח דס"ל גם אליבא דשמואל חופה קונה דרק אליבא דרב כתב רש"י כן, משא"כ שמואל מצי סובר באמת חופה אין קונה והא דנקט אין חופה לפסולות היינו דלפסולות אין חיפה אפילו בחופה לאחר קידושין וכפר"ת דפליגי בחופה לאחר קידושין ודו"ק, ומצינן לומר לפרש"י דס"ל דפליגי בתרתי בין בחופה בלא קידושין ובין בחופה לאחר קדושין דרב ס"ל יש חיפה לפסולות אפילו חופה גרידא ושמואל ס"ל אין חופה לפסולות אפילו לאחר קידושין, וע' ריטב"א שהקשה דאי אין חופה לפסולות כלל א"כ האיך משכחת לה אשתי פסולה משמע דס"ל אפילו ע"י ביאה לא נעשית כנשואה באשה פסולה, אמנם הרמב"ן ס"ל דאפילו אי אין חיפה לפסולות, מ"מ ע"י ביאה נעשית אשתו וז"ל הרמב"ן במס' יבמות שם ואין לך נשואין בפסולות אלא ביאה ממש הא בביאה מודה שמואל דאי לא תימא הכי אלא נשואין בפסולות ליכא, ועוד אשתו פסולה דמיעוט רחמנא שבעלה כהן אסור לטמאות לה האיך משכחת לה עכ"ל עי"ש הרי דלדעת הרמב"ן ביאה מהני לכ"ע אפילו בפסולה דביאה וודאי גומר אפילו בפסולה ודו"ק: