תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער א · יד
ראיתי בשו"ת בית יעקב סימן נ"ה שכתב דר"ה דס"ל דחופה קונה ס"ל ג"כ דביאה נשואין עושה וכיון דילפינן חופה מכסף ושטר וביאה ל"ל דיו לומר שאינו קונה רק אחר כסף כמו חופה שגומר ג"כ רק אחר כסף, שהרי ביאה גומר ג"כ אפילו בלא כסף וא"כ הה"ד חופה קונה אפילו בלא כסף ולא שייך לומר דיו ע"ש, והנה אי נימא דביאה נשואין עושה א"ש לתרץ מה שהביאו להקשות בשם אור חדש במס' יבמות נ"ח ע"א דפריך הגמרא האי שלא שטית ארוסה האיך משכחת לה, ומוקי לה כגון שבא ארוס עליה בבית אביה, והקשה אמאי לא מוקי לה טפי שקדש אותה בביאה ולא נצטרך לאוקמא שבא עליה באיסור ארוסה, וא"כ ממילא קדם שכיבת בעל לבועל כיון שקדש אותה בביאה, ועי' רמב"ם פ"ב מהלכות סוטה הלכה ח' שפסק דבא על ארוסתו בבית חמיו לא מקרי מניקה מעון ועי' שם בכ"מ ובמל"מ מ"ש בזה, עכ"פ קשה דהוי ליה לאוקמא שקדש אותה בביאה דלקדש בביאה וודאי לא מקרי ביאה אסורה כיון שהתורה התירה להדיא, (ועי' שו"ת בית שלמה לאה"ע סימן נ"ו הביא ג"כ קושיא זו.) אמנם אי ס"ל דמאן דס"ל חופה קונה ס"ל ביאה נשואין עושה והנה שם אזיל הגמרא אליבא דרב ושמואל דס"ל לדעת רש"י חופה קונה א"כ ליכא לאוקמא שקדש בביאה, דא"כ לא הוי תו ארוסה כיון דביאה נשואין עושה למאן דס"ל חופה קונה כמ"ש ודו"ק: