תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער א · טו
והנה בסוגיא דיבמות שם הביאו האחרונים עוד כמה קושיות, [ועי' בספר המקנה ח"ג לינ"פ הגאון ר' זוסמאן סופר נ"י כלל מ"ד], א' קשה דמוקמינן לה כשנסתתרה כשהיא ארוסה ואח"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה לדעת הלח"מ פ"י מהלכות אישות שמחלק בין חופת פסולות דהוי חופה הראויה לביאה כיון שבדעתו עכ"פ לבא עליה, משא"כ בנדה מסתמא אין דעתו לבא עליה בימי נדתה, וא"כ התם גבי סוטה ג"כ אין דעתו לבא עליה רק אם תשקה ותמצא טהורה וא"כ אמאי מהני חופה הא לא הוי ראויה לביאה לדעת הלח"מ שם [וקושיא זו הקשה בספר ישועות יעקב לאה"ע סימן ס"א ס"ק ב' – (ב') הקשה בספר בני אהובה פ"י מהלכות אישות הלכה ב' לשיטות הסוברים דבעולה לא נקנית בחופה' א"כ למה משקה אותה ממנ"פ דאי כבר נבעלה הרי לא תהיה נקנית לו בחופה, וא"כ לא יבדקו המים אותה כיון דלא קרינן בה תחת אישך, ואי לא זכתה ממילא למה יבדוק אותה, ושם תירץ דעכ"פ כיון שאינו יודע בבירר שהי' בעולה, שפיר מהני החופה, כלומר דמ"מ הוי חיבת ביאה כיון שהוא סובר שמא היא בתולה עדיין עי"ש, (ג') קשה לי אי נימא דבעינן חופה הראויה לביאה דווקא א"כ לא משכחת לה כלל האי דינא דאסתתר כשהיא ארוסה ואח"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה כיון דאם היתה נבעלה אז בשעת חופה לא היה משקה אותה דהא בעינן שהבעל יהי', מניקה מעון, וא"כ אכתי קשה איך משקים אותה, דלמא בעל אותה ג"כ, וכי הבעל נאמן לומר שלא נבעלה בשעת חופה כיון דהיה יחוד הראויה לביאה דהא מאן דס"ל דבעינן חופה הראויה לביאה, ס"ל נמי שיהי' במקום הראויה לביאה ג"ב דהיינו שלא יהיה שם אנשים ג"כ, (ועי' היטב בשעה"מ בסוגיא,) וכה"ג ראיתי בשו"ת הגאון ר' עקיבא איגר מהד"ק סימן רכ"ב דליכא לאוקמא בשומרת יבם שבא עליה בבית אביה בלא עדים, וא"כ לאו אשתו הוא דאם לא היו עדים בדבר אינו נאמן להשקותם וא"כ ה"נ למה יהיה נאמן שלא בעל אותה ולהאמינו שהוא מנוקה מעון, וע"כ דלא בעינן חופה הראויה לביאה וא"כ מיירי שנכנסה לחופה ויש עדים שלא נבעלה שלא זזה ידם מתוך ידו כיון דלא בעינן חופה הראויה לביאה, אמנם אי ס"ל דבעינן חופה הראויה לביאה וודאי קשה האיך משכחת לה לעניין סוטה נכנסה לחופה ולא נבעלה, דלמא באמת נבעלה (ודו"ק היטב בכל אלו קושיות:)