תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ליקוטי שושנים שער א · חי
במס' קידושין י' ע"א איבעי' תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה, נ"מ כגון שהערה בה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אי נמי לכ"ג דקא קני בתולה בביאה מאי, ומסיק הגמרא כל הבועל דעתו על גמר ביאה וכן קייל"ן בש"ע אה"ע סימן כ"ג סעיף ב' דרק בגמר ביאה מקודשת רק אם הערה בה ופירש מיד או שאומר בפירוש שרוצה לקנותה בתחלת ביאה אז אמרינן תחלת ביאה ג"כ קינה, וזה הוכיחו התוס' כאן ובמס' יבמות נ"ה ע"ב דשם אמרינן דאשה נקנית לבעלה בהעראה ומשו"ה מחלקי התוס' בין דעתו לקנות בהעראה דבאמת קונה רק בסתם אמרינן דעתו על גמר ביאה, ויש להסביר דברי התוס' דבאמת מה"ת אמרינן דהעראה גרידא יש לה כח לקנות כמו בכסף מהני שו"פ הה"ד בביאה מהני העראה כיון דמצינו העראה חשיבא לעניין עריות כביאה, הה"ד לעניין קידושין מהני לקנות רק אם יש לנו איזה הוכחה שמסתמא לא רצה לקנות רק בגמר ביאה הו"ל כמו בכסף שאע"ג ששו"פ סגיא לקידושין מ"מ אם רוצה לקדשה ביותר משו"פ לא מהני פרוטה, ה"נ אם יש לו איזה טעם לקנות בגמר ביאה דווקא אינו נקנית בתחלת ביאה, והנה כחזי אנן אם תחלת ביאה קונה והו"ל תיכף ארוסה א"כ אסור לגמור ביאתו דהו"ל כבא על ארוסתו אי ס"ל ביאה רק אירוסין עושה, ומשו"ה אמרינן מסתמא אם גמר ביאתו לא היה דעתו לקנות עד גמר ביאה כדי שלא יעבור על איסור ארוסה בבית חמיו דאם אינו קונה עד סוף ביאה אין כאן איסור, ועי' באה"ע סימן כ"ה דרק לאחר שכבר היא ארוסה אז אסורה, וא"כ כל שחזינן שגומר ביאתו אמרינן מסתמא לא ניחא ליה שתהיה ארוסתו עד גמר ביאה כדי שלי יעשה איסור בגמר ביאה, וא"כ היינו דווקא אם גמר הביאה משא"כ כשהערה בה ופירש ממנה אז אדרבא אמרינן אפכא אם לא היה דעתו לקנותה בתחלה ביאה הו"ל כביאת זנית וע"כ שרצה לקנותה בתחלת ביאה וכן אם מפרש להדיא שדעתו לקנותה בתחלת ביאה וודאי תחלת ביאה ג"כ קונה רק בסתמא אמרינן דדעתו על גמר ביאה, דאם לא כן עושה איסור בגמר ביאה, וא"כ היינו דווקא לאחר שכבר אסרו חז"ל ביאת ארוסה, שפיר יש סברא לומר דאינו רוצה לקנות בביאה עד גמר ביאה שלא יעשה איסור בגמר ביאה לעבור על איסור ארוסה, משא"כ לקדש בביאה לא אסרו דאע"ג דאסור לקדש בביאה מ"מ ליכא איסור כמו בא על ארוסתו, ועי' במקנה הלכות קידושין בקו"א סימן כ"ו סעיף ד' מ"ש בזה. משא"כ מה"ת דליכא שום איסור בביאת ארוסה פשיטא דגם תחלת ביאה קונה דהעראה הוי כגמר ביאה לכל דבר ודו"ק:
ובזה יש להבין איבעיית הגמרא דנ"מ שקבלה קידושין מאחר, ובאמת הוא מציאות רחוק ולמה נקט נ"מ כה"ג, ועי' באור חדש, אמנם על פימ"ש א"ש דאשמעינן הנ"מ בכה"ג כדי שמזה נדע הטעם מ"ש שדעתו על גמר ביאה, דהנה באמת יש להבין כיון שקבלה קידושין מאחר והוא גומר מ"מ הביאה א"כ אם לא היה דעתו לקנותה בתחלת ביאה הרי עובר על איסור אשת איש. וא"כ מסתבר לומר שמסתמא ידע בנפשו שדעתו היה לקנותה בתחלת ביאה, ועי' בחידושי הרי"מ שהרגיש ג"כ בזה ועי' בספר אבן פנה על אה"ע סימן ל"ג ס"ק ב' אמנם י"ל כיון דב"כ ובין כך עושה איסור ביאת ארוסה אע"ג דאיסור אשת איש חמור, איתרע ליה חזקת כשרותו ובפרט דנוכל לומר שיצר אלבשו ולא היה יכול להניח מלגמור ביאתו, ובאמת לא היה דעתו לקנותה רק בגמר ביאה אע"ג שעכשיו עושה איסור, וא"כ ממנ"פ אמרינן דלא היה דעתו רק על גמר ביאה, דאי ס"ל חזקה דאיתרע לא שמה חזקה, א"כ גם כאן אמרינן כיון דאיתרע עכ"פ חזקת כשרותו לעניין ביאת ארוסה איתרע ג"כ לעניין איסור אשת איש ואע"ג שעובר על איסור אשת איש מ"מ מעיקרא לא היה דעתו רק על גמר ביאה, ואי ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה א"כ ממילא מוקמינן ליה מעיקרא בחזקת כשרות ולא היה בדעתו שיבעול ארוסתו, שהרי מעיקרא מסתמא לא אסיק אדעתיה כלל שאחר יקדשנה תיכף לאחר תחלת הביאה, וא"כ אע"ג שעכשיו עושה איסור חמור, איסור אשת איש, מ"מ כיון דחזקה דאיתרע שמה חזקה מוקמינן ליה על מעיקרא בחזקת כשרות לגמרי ולא היה בדעתו לעבור אפילו על איסור קל איסור ארוסה, וממילא רק עכשיו איתרע חזקתי, וזה שאמר כל הבועל נקט תיבת "כל" כלומר דאפילו בכה"ג שאם דעתו על גמר ביאה נמצא שעובר על איסור אשת איש, מ"מ אמרינן דעתו על גמר ביאה, כיון דסוף סוף איכא איסור ארוסתו ובין ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה או לא שמה חזקה אמרינן דדעתו על גמר ביאה כמ"ש מכח ממנ"פ ודו"ק, אמנם דעת הרי"ף במס' יבמות, ודעת רבנו נסים כאן בתוס' לחלק בין תחלת קניין לגמר הקניין, דדווקא לאחר הקידושין מהני העראה לגמור אבל בתחלת הקידושין בעינן גמר ביאה דווקא ומה שקשה על זה, דא"כ האיך ילפינן דחופה קונה מדגומר נימא העראה תוכיח (וכבר כתבנו מזה לעיל באות י"ג עי"ש: